תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ב:יא
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 2:11
Open in the reader →121-22. מצא באישפה חייב להכריז, שדרך האשפה להיטלטל. וכ"ה בד, בכי"ע ובירושלמי פ"ב ה"ד, ח' ע"ג. ולכאורה הברייתא קשה מאד, שהרי סתם אשפה מקום שאינו משתמר הוא, וסתם חפץ שאינו עשוי להזרק ויש לו סימן, צריך להכריז, כמשנתנו פ"ב מ"ג, וכמשנת כלים סוף פכ"ז. ולמה לנו הטעם שדרך האשפה להטלטל. ונראה לפרש שהברייתא מדברת אפילו באשפה של יחיד, והוא מקום המשתמר, אלא שחייב להכריז, משום שאשפה של יחיד עשוייה להינטל, כמו שאמרו בבבלי עירובין ח' א', צ"ט ב', וחוששים שמא לא ירגיש בכלים כשיפנה את האשפה, ולפיכך חייב להכריז בכל אשפה, ואפילו באשפה של יחיד. ובמשנתנו פ"ב מ"ג: מצא כלי באשפה אם מכוסה (כלומר, אם מכוסה באשפה, וטמון בתוכה) לא יגע בו, אם מגולה, נוטל ומכריז. ובברייתא שבבבלי כ"ה ב': מצא כלי טמון באשפה, נוטל ומכריז, שכן דרך אשפה לפנות. והקשו שם ממשנתנו הנ"ל שאוסרת ליגע בו. ותירץ רב פפא: כאן באשפה העשויה לפנות (כלומר, ולפיכך נוטל ומכריז), כאן (כלומר, במשנתנו) באשפה שאינה עשויה לפנות וכו', באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה. ופירש בשטמ"ק (בשם שיטה): כאן באשפה שאין לה בעלים, כאן באשפה שיש לה בעלים, דכיוון דעבידי דממלכי, אף כי לא ממלכי מקרי' אבדה וכו', ומאי דקאמר ונמלך לאו דווקא, אלא פי' שיש לחוש שמא ימלך. וכוונתו שבאשפה של יחיד אפילו לא היה בדעתו לפנותה, כיוון שעשוי להמלך (שהרי סתם אשפה של יחיד עשוייה להפנות), אפילו עדיין לא נמלך, דינה כסתם, וחייב להכריז. והוא כעין שפירשנו, שמשנתנו מדברת באשפה "שאין לה בעלים" (כלומר, של רבים), ואינה עשוייה להתפנות, והברייתא באשפה של יחיד. ועיין במה"פ בירושלמי במקומו שהעיר שלפי גירסת התוספתא והירושלמי (להטלטל) מוכח שלא כפירוש רב זביד בבבלי שם.