תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ג:יז
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 3:17
Open in the reader →159. סלע כמה תהא חסירה ולא יהא בה אונאה. וכ"ה ("ולא יהא") בד, בתו"כ בהר פ"ג ה"ז, ק"ז רע"ד. וכ"ה במשנתנו פ"ד מ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בירוש' קידושין פ"א ה"א, נ"ח ע"ד. וכן יוצא ברור מסוגיית הבבלי שם. וברייתא זו ממש נשנית לעיל מע"ש פ"ג ה"ו (לעניין מע"ש): סלע כמה תהא חסירה ולא יהו מחוללין עליה מעשר שיני. ולעיל שם ח"ב, עמ' 753, העירותי על התוספתא כאן, וכתבתי: "אבל בכי"ע שם סלע כמה תהא חסירה, ויהא בה אונאה וכו'. וכן גרס רב האיי בס' המקח והממכר סוף שער מ"א בתוספתא, וכן היתה הגירסא לפני הבבלי ב"מ נ"ב א', והקשו ממנה על משנתנו (ששנו שם: ולא יהא בה אונאה), ותירצו: תנא דידן קא חשיב מלמטה למעלה (כלומר, עד ארבע איסרין ולא עד בכלל), תנא ברא קא חשיב מלמעלה למטה (כלומר, מארבע איסרין ולמעלה היא אונאה. ועיין בתוספות שם, ד"ה ותנא)". וכן בס' הנר לר' זכריה אגמאתי 100 סע"ב: ורמינן עלה הא דתניא בתוספת בבא מציעא דנזיקין עד כמה תהא הסלע חסרה ויש בה אונאה וכו'. ברם אין כאן וודאי כלל, שהרי כבר ציינתי כמה פעמים שכי"ע הוא כתב יד "מתוקן" ע"פ הבבלי, ואף כאן "תוקן" ע"י מגיהים ע"פ הברייתא שבבבלי. תדע לך שהוא כן, שגם בתוספתא מע"ש הגירסא בכי"ע היא: סלע כמה תהא חסירה יהו מחללין עליה וכו'. והסיגנון מגומגם, וקרוב מאד שאף שם היתה הגירסא במקום "ולא יהו", אלא שתוקן ונמחק "ולא", ושכחו להוסיף וי"ו (כלומר, ויהו). ואשר לדברי רב האיי שכתב וגרסינן בתוספתא כמה תהא הסלע חסרה ויהא בה אונאה ר' מאיר אומר וכו', הרי מסתבר מלשונו שהעתיק את הברייתא בבבלי (עיין דק"ס עמ' 144, הערה ט'), וקרא לה "תוספתא", כמו שנהגו לפעמים הגאונים והראשונים, ורב האיי עצמו, עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 7 ואילך. ואף בס' הנר הנ"ל דרכו להעתיק את לשון הברייתות שבבבלי בציון המקור בתוספתא, כמו שהעירותי בכ"מ.
260. סלע ארבעה איסרות, ודינר איסר וכו'. וכ"ה בד. וכ"ה בכי"ו ובד להלן בסמוך: ודינר פונדיון וכו', ודינר שני פונדיונין, כלומר, ודינר שלא יהא בו חסרון איסר. ובכי"ע: לדינר איסר, לדינר פונדיון, לדינר שני פונדיונין, כלשון משנתנו ותו"כ הנ"ל, והברייתא בבבלי נ"ב א' הנ"ל והיא היא, ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 754, לשורה 17, ובהערה 14 שם. ולר"מ במטבע האונאה היא אחד מעשרים וארבע בו, משום שבמטבע כיון שאינו יוצא מקפידים עליו, וכפירוש אביי בבבלי נ"ב א'.
361. סלע שמנה פנדיונות. כלומר שני פונדיונות, מעה, לדינר, והיינו שתות, כאונאה בכל מטלטלין. ועיין בבלי הנ"ל.
462. יתר על כן, היה מוציאה בשויהה. וכ"ה (בשויהה) גם להלן הכ"ג, שורה 73, ולעיל מע"ש הנ"ל: בשויהא. ובירושלמי פ"ד רה"ד, ט' ע"ד: מוציאה בשוה, ובבבלי נ"ב א' הנ"ל: מוכרה בשויה, ופירושה שאם פיחתה יותר מן השעורים הללו, מוציאה בשויה של עכשיו, לפי דמיה, וכר' אמי בבבלי נ"ב א'. ורש"י פירש ע"פ הבבלי (נ"ב רע"ב): יתר על כן, שלא פחתה כדי הונאה מוציאה בשוויה, כסלע יפה. וקשה לפרש כן בתוספתא ובירושלמי.