תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ג:ב

13-4. השואל פרה מחבירו ונגנבה, וקדם השואל ושילם, ואחר כך נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל (לשואל) ותשלומי ארבעה וחמשה לשיני. וכ"ה ("לשואל") גם בד. וברור שיש כאן אשגרה מן הבבלי ל"ד א', שלא הובאה שם אלא הרישא. והקפתי את המלה "לשואל", שהרי הוא השואל הוא השני. ועיין להלן שורה 8, ד"ה תשלומי. ובכי"ע: השואל פרה מחבירו ונגנבה, ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לראשון. שילם ואחר כך נמצא הגנב משלם תשל' כפל ותשל' ארב' וחמ' לשיני. ואף לגירסא זו משמע שמשלם לראשון, אעפ"י שהשואל הודה ולא הכחיש שנגנבה, והתחייב לשלם. ולפ"ז מפורש בברייתא החילוק בין רצה לשלם ובין שילם ממש בשואל. ומתוך הבבלי ל"ד א' הנ"ל מוכח שהגירסא בכי"ו ובד היא הנכונה, ועיין להלן. ולעצם ההלכה, עיין במשנתנו רפ"ג, בירושלמי שם ובמכילתא דרשב"י כ"ב, ו', עמ' 200.

24-5. השוכר פרה מחבירו ונגנבה, או אבדה, ואמ' הריני משלם וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה בבא זו, אבל היא היתה גם לפני הבבלי ל"ד א', ב"ק נ"ז ב', עיי"ש. ועל הגירסא "או אבדה" , עיין בתוספות ל"ג ב', ד"ה המפקיד, ובתיו"ט רפ"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

35. ואיני נשבע. ופירש"י (ל"ד א') שהכוונה ואיני נשבע לשקר שנאנסה. והר"ח (שם) פירש ע"פ ב"ק נ"ז ב' שהברייתא כמ"ד ששוכר כש"ח הוא. ברם מסורת זו שיש מ"ד ששוכר כש"ח היא, כנראה, בבלית. וסתם משנתנו (כאן פ"ז מ"ח, שבועות רפ"ח), וכן בתוספתא להלן פ"ד ה"ב שורה 7 ( משכיר וכו' הרי הוא כנושא שכר), וסוף שבועות, במכילתא משפטים פט"ז, עמ' 307, במכילתא דרשב"י, כ"ב, י"ד, עמ' 307, בירושלמי שבועות פ"ח ה"א, ל"ח ע"ב וע"ג, השיטה היא ששוכר כשומר שכר. ועיין מ"ש להלן פ"ח הי"ט, שו' 55, ד"ה והשואל.

45-6. שילם, ואחר כך נמצא הגנב וכו'. וכ"ה גם בד. אבל בבבלי הנ"ל חסרה המלה "שילם", ואף כאן היא, כנראה, מיותרת שאם שילם "דווקא", למה הזכירו ברישא "ואמ' הריני משלם", ולא הסיקו שבזה הכפל לבעלים, אם לא שילם. ובבבלי ל"ד א' הוכיחו ממה שאמרו לעיל גבי שואל "וקדם השואל ושלם", וכשבא אצל שוכר אמרו "ואמר הריני משלם", שמע מינה שבשואל הסכמה לשלם אינה מועילה כל זמן שלא שילם, ובשוכר אפילו לא שילם כל זמן שהסכים לשלם, הכפל הוא שלו. ומוסיף התלמוד ששאלו את התנאים של דבי ר' חייא ושל דבי ר' אושעיה, והשיבו ששתי הברייתות נשנו אחת אצל השנייה, ושינוי הלשון מוכיח שיש הבדל בין שואל ושוכר. ועיין בבבלי בסוגיין ברש"י, בפר"ח, בתוספות שם, ד"ה ללישנא קמא ובשטמ"ק במקומו.