תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ג:ה
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 3:5
Open in the reader →110-11. האומ' מנה אני חייב, ואיני יודע אם לפלני (נותן) אם לפלני, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. במשנתנו פ"ג מ"ג וביבמות פט"ו מ"ז ולהלן כאן שנו מעין הלכה זו, וביודע ששנים אילו היו לפניו בשעת הפקדון, אלא ששכח מי משניהם הפקיד אצלו, ויש כאן קצת פשיעה, שלא נתן דעתו על המפקיד. אבל בנידון דידן שלוה מאדם אחד ושכח ממי לוה, סובר הרמב"ן שאפילו הודה מפי עצמו פטור גם מדיני שמים, עיין בס' התרומות שער ל"ט ח"ג סי' ב'. ועיין במ"מ פ"ה מה' שאלה ופקדון ובשו"ע חו"מ ריש סי' ע"ו ובנו"כ שם. וכבר העיר בח"ד שבתוספתא כאן מפורש ההפך מדברי הרמב"ן, עיי"ש שנדחק. ואעפ"י שלא נזכרו במשנתנו ובבבלי בעניינינו אלא דיני כתובה, פקדון, גזל ומקח וממכר, מ"מ השוו הפוסקים דיני מלוה לדיני פקדון. ובירושלמי כאן פ"ג ה"ה, ט' ע"א: היא גזילה, היא בעילה (כלומר, לעניין כתובה), היא מלוה . ובמה"פ במקומו, ד"ה היא גזילה, העיר על התוספתא כאן ועל שיטת הרמב"ן הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל ח"ו (יבמות), עמ' 170. התיבה המוקפת ליתא בכי"ע וד, והיא מיותרת.
212. אמ' לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואחד מכם מאתים וכו'. במשנתנו הנ"ל: אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם וכו', נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. ועיין בירושלמי פ"ג ה"ה, ט' ע"א, יבמות פט"ו ה"ט, ט"ו ע"ב, בבלי שם קי"ח ב', ב"ק ק"ג ב', כאן ל"ז א', תוספתא לעיל יבמות פי"ד ה"ב, עמ' 51. ומשנתנו כאן היא כר' טרפון, עיין בבבלי הנ"ל ומ"ש לעיל ח"ו, עמ' 170.
313. ואם לאו, היה לו לשתוק. כלומר, אם לא רצה לצאת ידי שמים ולשלם היה לו לשתוק ולחכות עד שיתבעו אותו. ובמשנתנו הנ"ל: שהודה מפי עצמו. והיא היא. ועיין בירושלמי יבמות וב"מ הנ"ל.
413-14. זה אומ' מאתים שלי, וזה אומ' מאתים שלי וכו'. כלומר, אם לא הודה מפי עצמו, אלא שתבעו אותו.
514. והשאר לא יתן להם עד שיעשה ביניהן פשרה. וכ"ה בד. ובכי"ע: עד שיעשו פשרה ביניהן. ובבבא שלהלן, שהיא פיסקא מן המשנה, נקטו את לשון משנתנו: והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, והיא היא, עיין רש"י ל"ז ב', ד"ה אמר רב ספרא.