תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ד:טו

145-46. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, לא יאמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש וכו'. בשו"ת הרי"ף סי' קע"ט הנ"ל: והתוספתא שאמרה, המושיב את חבירו למחצה שכר, לאו דווקא ממש אלא פלוגתא (והעתקנו את דבריו לעיל, שורה 31–32 סד"ה והרי"ף) וכו', ומצינו לדבר ראיה בתוספתא והוא הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצה שכר, לא יאמר לו הרי הן עשויות למחצה לשליש ולרביע, פירוש בלא שכירות, אלא מחשב עמו שכר בטלה וכו', הרי נתברר שאם נתן 22 כ"ה בשטמ"ק, בס' השטרות ובשו"ת תמים דעים הנ"ל (לעיל הערה 19). ובשו"ת שלפנינו בטעות: שאם לא נתן. לו שכר, מותר למחצה לשליש ולרביע. ועיין בעיטור, כיס, הוצ' רמא"י ל"ט ע"א, ל"ט ע"ב, ובשער החדש שם.

247. היו פירותיו מופקדין אצלו, ואמ' לו הרי הן עשויות עליך וכו'. וכ"ה בד, בר"ח (עיין להלן) וברי"ף הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ש נשמטה בבא זו.

348. הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטילה מעכשיו. וכ"ה בשו"ת הרי"ף הנ"ל. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 115 ע"ב, בשם הר"ח: מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות (בבלי ס"ח ב'), פי' אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא, מעלה הפירות כשער שבשוק, ומעלה עליהם שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל הפירות לביתו שלזה כדתניא 23 על דרך הר"ח לפתוח בדיבור "כדתניא", או "תנא" מבלי להזכיר "תוספתא" עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, עמ' 13 ואילך. היו פירותיו מופקדין אצלו ואמ' לו הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע מוציא לו שכר בית שכר כתף ומעלה לו במעות. וכן מביא בשמו בשטמ"ק ס"ח ב'. וכע"ז בשמו בתוספות הרא"ש שם (קפ"ה ע"א מן הספר) ובתוספות שם, ד"ה מקום. 24 אלא שבתוספות ההבאה מן התוספתא היא מקוצרת. ובתוספות הרא"ש חסרות המלים "שכר כתף", ואינן בשום נוסח התוספתא. וכנראה שהר"ח ניסח ע"פ הבבלי, ואף המלים "ומעלה לו במעות" הוא פירושו ע"פ הבבלי, אבל עיין להלן בסמוך. ועיין בב"י טיו"ד סי' קע"ז. והכוונה כאן שאם היה המקבל שומר חנם עד עכשיו, מחשב עמו שכר בית מעכשיו, כלומר מזמן שקיבל את העיסקא, שלא יראה ששומר בחנם משום ההלואה, ומיחזי כריבית.

448-49. אם אמ' לו יוצא שכר כתף בשכר עלייה, מותר. בבא זו לא הובאה בראשונים הנ"ל. ובמרכבת המשנה פ"ו מה' שלוחין ושותפין ה"ג הוסיף בבא זו (בדברי תשובת הרי"ף) מעצמו, ע"פ התוספתא. ופירושה פשוט שאם אמר לו הנותן שהוא ישלם אח"כ את כל שכר הכתף (שיביא אח"כ את הפירות למקום המכירה. ועיין לעיל גירסת הר"ח) ושכר זה יוצא בשכר העלייה (ששם מונחים הפירות, כפירוש ח"ד ובעל מנחת בכורים), 25 שהרי ידוע שהיו מחזיקים את הפירות בעלייה, עיין ירושלמי כאן פ"ד ה"ב, ט' ע"ד, בבלי מ"ז ב', ירושלמי כאן פ"י ה"ב, י"ב ע"ג, ירושלמי ר"ה ספ"א, נ"ז ע"ג, תו"כ אמור רפי"ג, ק"א ע"א ומקבילה בבבלי מנחות פ"ג ב'. ועיין במשנת מעשרות פ"ה מ"ב, בבלי כתובות נ' ב' ומ"ש ר"י לוי בפירושו לירושלמי ב"ק ספ"א. מותר, ואין מדייקים אם ההוצאות שוות בדיוק, כלעיל, שורה 42, ד"ה אחד מוכר.