תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ה:יט

146-48. מעותיו של ישראל מופקדות אצל הגוי, מותר להלוותן בריבית, ושל גוי המופקדות אצל ישראל, אסור להלוותן בריבית. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ש. וכע"ז בירושלמי פ"ה סה"ז, י' ע"ג (בשינוי סדר הבבות. ובכיר"ז כסדר שבתוספתא) וכן מעתיק הר"ח (לפי עדות הרמב"ן והרשב"א ע"א ב'), וכן גרס הראב"ד (לפי שטמ"ק ע"א ב', ד"ה נקטינן), יראים הנ"ל (והובא בהגה"מ הנ"ל), סמ"ג לאווין הנ"ל, רמב"ן ורשב"א הנ"ל, שו"ת שלו ח"ז סי' תק"ג, ס' התרומות הנ"ל סי' ג' (בשם הרמב"ן), סמ"ק סי' רנ"ט, 57 והובא בארחות חיים ח"ב, עמ' 463. ועיין בהגהה שם, מרדכי רפ"ה סי' שי"ג הנ"ל, רא"ש ורבינו ירוחם הנ"ל. ועיין בפיסקי תלמיד הרשב"א, עמ' קמ"ט, ופירש שם ע"פ הרשב"א שנביא להלן. וכתב ברמב"ן הנ"ל על גירסת התוספתא שלנו: כך היא הגירסא הכתובה בנוסחאות, וטעות' היא, ואיפכא גרסינן מעותיו של יש' מופקדות אצל גוי, אסור וכו'. ובס' התרומות שער מ"ו רה"ז מעתיק את התוספתא כהגהת הרמב"ן. ועיין מ"ש להלן בשם ספר ההשלמה פ"ה סי' ט'. ובחי' הרשב"א ע"א ב' הנ"ל כותב: ומקצת מרבותי ז"ל שבשו גרסת התוספות [= התוספתא] ואמרו דמשובשת היא בנוסחאות, ואיפכא גרסי' מעות של נכרי המופקדות ביד ישראל מותר להלוותן ברבית, ומעות של ישראל ביד נכרי אסור להלוותן ברבית. והרשב"א מעיר על כך: ואינה אלא כמו שכתבתי, ואין לדחוק ולהפך את הנוסחאות, וכל שכן שכתבה כן ר"ח ז"ל. ואשר לפירושה כבר פירשה הרשב"א לעיל שם: מעות של ישראל המופקדות ביד נכרי שלא להלוותם, אלא מופקדות בידו סתם, אין הנכרי רשאי ליגע (כ"ה בשטמ"ק בשמו) בהן להלוותם, ולפיכך אם בא הנכרי לשלוח בהן יד ולהלוותם ברבית, הרי המעות באחריות של נכרי, וכדידיה דמו, ולפיכך מותר להלוותם ברבית, ואע"פ שהוא נותן הרבית לישראל המפקיד, מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה. ואיפכא, במעות של נכרי המופקדות [ביד] ישראל. וכלפי מה ששנה ברישא ישראל שאמר לנכרי הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור, תנא הכא שאם לא אמר לו להלוותם ברבית [מותר]. ולעיל ס"א ב' כתב: יש מי שגורס (כוונתו להרי"ף, ועיין גם בחי' הרמב"ן שם) ממי שתולה מעותיו ביד נכרי, כלומר שמפקיד מעותיו ביד נכרי, ונכרי מלוה אותם ברבית ואסור וכו', מעותיו של ישראל מופקדות אצל נכרי מותר להלוותן ברבית, פי' שלא מדעת ישראל, כדמפרש בתוספתא. 58 כנראה שצ"ל: בתוספות. ולפנינו בתוספות לא נמצא פירוש זה. ועיין בתוספות ס"א ב', ד"ה שתולה. ועיין בחי' הרמב"ן, בחי' הריטב"א (ומש"ש לסייע לפירש"י) ובשטמ"ק שם. ועיין בס' התרומות הנ"ל, רס"ו ע"א (בד"ו). ומיהו בחי' הרמב"ן ע"א ב' הנ"ל המשיך: והוי יודע כי ר"ח מפרש לה, כגון שקיבל (כלומר הגוי הנפקד) עליו אחריות שאם פחתו פחתו לנפקד, ואם הותירו הותירו לנפקד, ובין שאמרו כך, ובין אנו שאמרנו כך, לדבר אחד נתכוונו. וכנראה שהר"ח נדחק לפרש כן מפני הלשון של הבבא שלהלן, שהיא מפרשת את ההלכה שלנו, שהרי לפירוש הרשב"א קשה מה לנו לאחריות של יוקרא וזולא ? אבל הרשב"א שם מפרש: דכל שהלוה מעות המופקדות בידו שלא מדעת המפקיד, הרי הן באחריותו (כלומר, כדין שולח יד בפקדון), והרי זה כמלוה את שלו.

248. זה הכלל, כל שבאחריות ישראל אסור וכו'. הראשונים הנ"ל, רמ"ך בשטמ"ק ע"א ב', ד"ה נקטינן, נ"י פ"ה סי' שצ"ג הנ"ל (לעיל שם), ירושלמי הנ"ל.