תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ה:כג

161-62. המוציא שטר רבית יקרענה. בא לפני בית דין, יקרעוהו. תוספות ותוספות הרא"ש הנ"ל, תוספות ב"ב קנ"ז ב', ד"ה המוקדמים, חי' הרמב"ן, חי' הרשב"א, חי' הריטב"א, וחי' הר"ן ע"ב א', שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ח', ס' התרומות שמ"ו ח"ב, סי' ג', הגהות מרדכי פ"ה סי' ת"מ, מהרי"ח בהגהות אשרי ב"ק פ"ג סי' ח', 77 והביאו בהגהות מימוניות ד"ק פ"ד מה' מלוה ולוה ה"ו. ונ"י פ"ה סי' תמ"ז, ועיין שו"ת ר"א מזרחי סי' ס"א, צ"ט ע"א. והוכיחו מכאן בראשונים הנ"ל שאפילו מבני חורין אינו גובה. ודחו שאין מכאן ראייה משום שמצוה לקרוע שטר כזה, והמוצאו חייב לקורעו, וכן אם בא לפני ב"ד ע"י המוצאו, אבל אם המלוה הביאו אפשר שגובין בו. ובחי' הר"ן הנ"ל: אבל אם הוציא מלוה שלא בב"ד וכו'. וכנראה שהיא ט"ס, וצ"ל: מלוה בב"ד, כמו שהוא בחי' הרמב"ן, וכן מביא בחי' הרשב"א ובשו"ת שלו הנ"ל בשמו, וכמו שפירשנו. ובחי' הריטב"א הנ"ל: והא דתניא בתוספתא שטר שיש בו רבית שבא לב"ד יקרעוהו, ר"מ היא, א"נ רבנן וכשהרבית מפורש בו, ולדעת הרמב"ן דמשוי להו עדים פסולים. ועיין ברמב"ן שם, ועיין במה"פ רפ"ה, ד"ה תני, ובפיסקי תלמיד הרשב"א, עמ' קצ"ב. ועיין בראשונים הנ"ל שדנו למה לא יפסלו העדים שחתמו על שטר שיש בו ריבית. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ג הנ"ל סי' ז' בעניין שטרות המוקדמין ובראשונים הנ"ל. ועיין בטיו"ד סוף סי' קס"א ובשו"ע שם סעיף י"א ובהגהות הרמ"א שם. ועיין בגידולי תרומה שמ"ו ח"ב סי' ג', רי"ג ע"א ואילך.

262. רבן שמעון בן גמליאל או' הכל כמנהג וכו'. ופי' בעל מ"א שאם המנהג הוא שלא לקורעו, אין קורעין אותו, וגובה את הקרן. ועיין בפתחי שערים שציין לתיו"ט כתובות פ"ו מ"ד.