תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ו:ט
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 6:9
Open in the reader →123. פוסק אדם עם עריסיו לזרע. להוצאה, הרי זה אסור. תיבת "עם" ליתא בכי"ו, ואיתא בכי"ע וד. כלומר, מה שאמרנו לעיל שאדם יכול להתנות עם עריסיו כשמלוה להם, הוא דווקא שההלואה היא לזרע גרידא, וכפי שהוסבר לעיל, אבל אם הלואת הפירות היא להוצאות בשדה, שהאריס חייב בהם (עיין בבלי ק"ד ב'), אסור. והטעם הוא משום שהוצאות אילו נקבעות אחרי שירד האריס לתוך השדה, ודינו ככל אדם, וכמו שנתבאר לעיל. ובמשנתנו הנ"ל: לזרע, אבל לא לאכול, והוא הדין בהוצאות אחרות שמוטלות על העריס.
224-25. אפי' זרע והותיר בסאה, בסאתים, לא יוציאם לאמצע לתוך שדהו עד שיעשם עליו דמים. בד חסרה המלה "בסאה", ובכי"ע: והוציא בסאה, בסאתים לא יוציאם וכו'. וכנראה שהכוונה היא שאפילו אם הותיר מן הזרע כסאה, או כסאתים, וההלוואה היתה בהיתר, אסור לו להוציא את הפירות לתוך שדי עצמו לאמצע (כמו למחצה לשליש ולרביע), ודינו ככל אדם שאסור ללוות סאה בסאה אלא אם כן עשאה דמים, כלעיל. (פתחי שערים).