תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ז:יט

176-77. השאילני ואשאילך, שמור לי ואשמור לך, הרי הוא כשומר חנם, ואינן אלא כנושא שכר. ובכי"ע: שמור לי ואשמור לך, השאילני ואשמור לך , הרי הן כשומר חנם, ואינן אלא (בכ"י נמחקה מלה זו בטעות ע"י קוים מלמעלה) כנושא שכר. ובד: הרי הוא כשומר חנם, ואינו עליו כנושא שכר. ובחי' או"ש להגרמ"ש פ' א' סמך על גירסא זו, ופירש בה מה שפירש, עיי"ש, ולא נתחוורתי כלל בפירושו, לא מצד הלשון ולא מצד העניין כאן, וברור שיש כאן טעות סופר גלויה בדפוסים, והנכון כלפנינו, וכגי' גוף כי"ע. וכעין הברייתא שלנו גם להלן פ"ח הכ"ב, עיין מש"ש שורה 70. ונראה בפירושה שאם אמר לו השאילני ואשאילך, או השאילני ואשמור לך, הייתי סבור לומר שדינו כשוכר שאינו משלם לו בעד השמירה אלא בעד העבודה, והייתי טועה לחשוב שהוא שומר חנם, כדעת ר"מ בבבלי פ' ב' (ומקבילות), ומלמדת התוספתא שאינו כן, אלא הוא שומר שכר. ובבבלי פ"א א': ת"ר שמור לי ואשמור לך, השאילני ואשאילך, שמור לי ואשאילך, השאילני ואשמור לך (כגי' כי"ע כאן) כולן נעשו שומרי שכר זה לזה. ובמשנתנו פ"ו מ"ו: שמור לי ואשמור לך שומר שכר. והעמידוה בבבלי (פ"א א') בשאמר שמור לי היום ואשמור לך למחר, וכן פירשו את הברייתא שלנו, שאם לא כן, 50 כלומר, שעושין את השמירה בזמן אחד. הרי יש כאן שמירה בבעלים, ופטורים.

277-78. אבא שאול אומ' מותר אדם להשכיר משכונו של עני בפחות, ושל עשיר אינו רשיי ליגע בו. במשנתנו פ"ו מ"ז: אבא שאול אומר מותר (נו"א: רשאי) אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק עליו והולך, מפני שהוא כמשיב אבדה. ובכמה נוסחאות (עיין דק"ס, עמ' 227, הערה ג'): להיות פוחת עליו והולך. והגירסא שלנו ("בפחות") פירושה בפיחות (בפ"ה חרוקה), כלומר, בפיחות מן החוב. ובכי"ר ב' בבבלי (עיין דק"ס הנ"ל): משכונו של אדם בפחות להיות פוחת עליו וכו'. והתוספתא מוסיפה שהדין הוא דין בעני דווקא, אבל של עשיר לא יגע בו, עיין בשושנים לדוד למשנתנו הנ"ל ובח"ד כאן. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ו ובדברי רשב"ג לעיל פ"ג ה"ז, שורה 20, ומש"ש. ועיין בחי' הריטב"א כאן ובחו"מ ריש סי' ש"א.