תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ח:כב
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 8:22
Open in the reader →164. הרי היא מושאלת לך היום שתשמור לי (חברתה) למחר וכו'. וכ"ה בד. והנכון הוא בכי"ע: שתשמרנה לי למחר, שהרי בבא זו נשנית להלן בסמוך. ויש כאן כפילות ברורה. ושמא צריך למחוק רק את המלה "חברתה" שבאה באשגרה מלהלן בסמוך. וכל הברייתא שלנו פשוטה, והיא נשנית ע"פ הקוים שלעיל ספ"ז.
269. הרי היא מושאלת לך מחצות ולמעלה, שתשמר לי חברתה עד חצות. והנה בברייתא כאן נתנו לנו שבע דוגמאות. בשש דוגמאות הראשונות, בכולן המציע מציע שהוא משאיל מתחילה ומבקש שהשני ישמור לו אח"כ, אבל בדוגמא השביעית המציע מציע שישמור לו תחילה (עד חצות) והוא ישאילנה אח"כ (מחצות ולמעלה), עיין מ"ש להלן בסמוך.
370. כשומרי חנם, ואינן אלא כנושא שכר. וכ"ה בכי"ע. ובד: ואינו אלא כנושאי שכר, ועיין גם לעיל ספ"ז, שורה 76–77, ומש"ש. וכבר בארנו לעיל ספ"ז שאם הוא משאיל בתנאי שחברו ישמור לו, הייתי טועה לומר שדינו כשוכר (שאינו משלם בעד השמירה), וכשיטת ר' מאיר בבבלי, שאינו אלא שומר חנם, והכל עונה על הראשון, על המציע, כלומר על השואל, 24 אבל השומר אח"כ הרי כבר קיבל שכר על שמירתו בזה שהראשון השאיל לו את פרתו לעבודה. ומלמדת התוספתא שאף שוכר כשומר שכר. 25 עיין לעיל הערה 22. אבל כאן הוא מציע לו שישמור לו מתחילה, ( שתשמור לי חברתה עד חצות), ואח"כ ישאיל לו (מושאלת לך מחצות ולמעלה), ועל השומר אין לומר שהוא כשומר חנם, שהרי הוא מקבל שכר בשאלה. ושמא בכגון דא הייתי סובר שהוא כשומר חנם מטעם אחר. והדברים יתבארו ע"פ פסק הר"מ בה' פרה פ"ח ה"ו. ובכ"מ שם: ואין להקשות גם קידוש ראשון הוא בשכר מה שיקדש לו חבירו, דשאני התם דבשעה שקידש לו לא נתן לו דבר, אעפ"י שאמר לתת לא מיקרי עושה בשכר וכו'. ועיין גם בהשגות שם. ואף כאן הייתי טועה לחשוב שאין הבטחתו כלום, ואינו סומך עליו, וממילא הוא שומר חנם שאינו מקבל שכר. ברם דברי הכ"מ קשים, עיין בס' מוצל מאש לר"י אלפנדרי סי' ל"ח. ולא עוד שכאן מוכרח לשלם לו כמו לכל פועל, ובפרט שאח"כ השאיל לו, מה שאין במי חטאת שהשני פוסל לו את המים, וקשה להניח שיש כאן סברא אפילו בדרך "הוה אמינא". ואיך אפשר לומר אפילו בדרך "הוה אמינא", שהשומר בתנאי שישאילו לו אח"כ, הוא כשומר חנם.
4בין ששאלה היום ושכרה למחר וכו'. במשנתנו פ"ח מ"ב: השואל את הפרה וכו', שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת ומתה וכו', זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. והתוספתא הוסיפה: בין ששכרה היום ושאלה למחר. וכן בר"מ פ"ג מה' שאלה ופקדון (בד' ישנים) ה"ג: שאלה למחר ושכרה היום. והנה במשנתנו הנ"ל חזקת חיים של הבהמה מסייעת לנתבע, ואנו מניחים שהיתה חיה עד שעת שכירה, ונאמן בשבועה אם הוא טוען שכורה מתה ואני פטור (כמפורש בסיפא), אבל בנידון דידן שחזקת חיים של הבהמה מסייעת לתובע הייתי סבור שיחלוקו כמו ברישא. ועיין בתוספות ק' א', סד"ה הא מני. וכבר האריכו בזה האחרונים, עיין בח"ד, ובעיקר בנתיבות ירושלים כאן, מ"ה ע"א ואילך שהאריך בבאור שיטות האחרונים.
572. וזה או' איני יודע, יחלוקו. והעמידוה בבבלי צ"ח ב' כסומכוס שאמר ממון המוטל בספק חולקין. ולפי פשוטו מחלק ר"מ בין שמא ושמא לבין ברי וברי, ולפיכך סובר שבכגון דא יחלוקו, ועיין בבלי כאן ב' ב', ובמקבילות.
673. נשבע (ונוטל) ואינו משלם וכו'. וכ"ה ("ונוטל") גם בד, והיא ט"ס, ואינה בכי"ע. ור"מ סובר שבברי וברי נשבע ואינו משלם, כדין כל השומרים וע"י גלגול שבועה (עיין בבלי צ"ח ב'). אבל אם גם התובע אינו יודע אינו משביעו בטענת שמא. ובירושלמי פ"ח ה"ד, י"א ע"ד: זו להוציא מידי סומכוס שאו' כל הספיקות יחלוקו, א"ר לא תיפתר בשזה אומר בריא לי וזה אומר בריא לי וכו'. והפירוש צ"ע, עיין במה"פ בנוע"י ובנתיבות ירושלים במקומו.
774. וחכמים או' המוציא מחבירו עליו הראיה. כלומר, אפילו בשמא.