תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ט:יט
תוספתא כפשוטה על בבא מציעא · Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 9:19
Open in the reader →151-52. המקבל כרם מחבירו חייב ליטפל בו עד שיעשנו יין. וכ"ה ("עד שיעשנו") בד, כי"ע ונ"י הנ"ל. ופי' בח"ד שמדברים לא בשתל, אלא באריס שקבל כרם מוכן, חייב ליטפל בו עד שיעשנו יין, כלומר, בבצירה, בדריכה וכו'.
252. זתים עד שיעשם ציבור. וכ"ה בכי"ע ובד. ובנ"י הנ"ל נשמטו המלים "זיתים עד שיעשם". ובהגהות מכ"י הנ"ל הושלם: זיתים עד שיעשו. ופירושו שבזיתים שמלאכתם מרובה אינו חייב ליטפל בהם עד שיעשנו שמן, אלא שתגמר מלאכתן לגורן, 40 עיין במשנת פיאה ספ"ה, ובנידון דידן - לבית הבד. ועשייתן ציבור הוא גמר מלאכתן לכך, כמפורש בירושלמי פאה פ"ו ה"ד, י"ט ע"ג.
3פשתן, עד שיעשנו קירצין. בד: קורצין, וכ"ה בנ"י הנ"ל. ובכי"ע: קרצין. ופירש לנכון בח"ד שהכוונה לחוטין ושערות, וציין גם לפיסקא שמביא בעל מוסף הערוך מדב"ר. ועיין על כל זה לעיל ח"ג (שבת), עמ' 80–81. וקורצא בלשון סורית שער, עיין מש"ש.
4חולק ונותן לו וכו'. כלומר, אחרי שהגיעו למצבים האמורים לעיל חולקים.
552-53. זה מכניס חלקו וזה מכניס חלקו. כ"ז חסר בד, בכי"ע ובנ"י הנ"ל, אבל הסיגנון שלפנינו נראה יותר יפה.
653. זה מכניס חלקו לעיר וזה מכניס חלקו לעיר. העיקר הוא החלק הראשון, שהאריס אין לו רשות להחזיק את חלקו בשדה, ומיד אחרי החלוקה עליו להסתלק, אבל בעל השדה פשיטא שאינו חייב להוציא את חלקו מן השדה, ולא נאמרו הדברים בסיפא אלא אגב הרישא.