תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ט:כב

157-58. החוכר שדה מחבירו, אע"פ שלא חכרה הימנו אלא לזתים, לא יאמר לו אין לך בה אלא זתים וכו'. כל הברייתא בחי' הרשב"א, בשטמ"ק ק"ט א', וכנראה שהרשב"א הביאה בשם הראב"ד. ובמשנתנו שם (פ"ט מ"ט, ק"ט ע"א): המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות וכו', ואין לו בקורות שקמה. וכתב הראב"ד שם: אפילו במקום שנהגו להזכיר (צ"ל: להשכיר) אילן אגב קרקע, 42 עיין לעיל ה"ד, בבלי ק"ג ב'. הני מילי בפירות וכו'. ומשנתנו הנ"ל עוסקת בחכירות 43 עיין בבלי שם ק"ד רע"א, בפירש"י למשנתנו ובחי' הר"ן שם. וברור משם שאעפ"י שהחכירות היא בתבואה מ"מ נראה ממנה שיש לו גם בפירות האילן. אבל זהו דווקא במקום שנהגו להשכיר אילן אגב השדה. ורבינו הסמיך לכאן את התוספתא שלנו, והיא מלמדת שאעפ"י שלא חכרה אלא לזיתים, 44 כלומר, שמשלם את החכירות בזיתים. מ"מ אף הפירות האחרים הם שלו. ועיין לעיל ה"ו (לעניין שדה ירק וירק אחר). אבל עיין בתיו"ט למשנתנו הנ"ל ובמה"פ פ"ט ה"ח, ד"ה המקבל.