תוספתא כפשוטה על בבא מציעא ט:ז

116-17. החוכר שדה מחבירו, לא יהא נרה שנה וזורעה שנה וכו'. וכן היה המנהג בכמה מקומות, 7 עיין להלן בסמוד הכ"ה, מכילתא משפטים פ"כ, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 329, מנחות פ"ה א', ב"ב ל"ו ב', תוד"ה נרה, כאן ק"ז א' תוד"ה האי. או שנרה שנה וזורעה שתים כב"ב ל"ו ב', או שנרה חציה וזורע חציה בשנה אחת, ובשנה שנייה נרה את חצייה שזרע בשנה ראשונה, וזורע את חצייה השני, וכמו שאמרו במנחות פ"ה ב': ניר חציה וזרע חציה, ניר חציה וזרע חציה ועבדה על חד תרי וכו', ועיין לעיל שם ובמקבילה בתוספתא. ולפ"ז אין חילוק בין נרה שנה וזורעה שנה לבין נרה חצייה וזורע חצייה בטיב התבואה, אלא בנוחיות ובחשבונות של בעליה. ולפיכך אמרו כאן שאעפ"י שאין הבדל בין נרה שנה וזורעה שנה לבין נרה חצייה וזרע חצייה לעניין טיב התבואה מ"מ כאן יכול המחכיר למחות בו, ולדרוש שיזרע בכל שנה חצייה וינור חצייה, כדי שיהא לו מקום לגבות את חכירו בכל שנה. ועיין להלן הכ"ו, שורה 66 ואילך. ובס' השרשים לר"י ן' ג'נח שרש נור, הוצ' בכר, עמ' 294: ואמרם עוד נר שנה וזרעה שנה. ובמחברת לר"ש פרחון שרש נור, ל"ט סע"ג: ותנן נרה שנה וזרעה שנה, 8 ועיין במשנת מנחות פרק כל קרבנות (פ"ח) מ"ב. ובר"ח שבת פ"א סע"ב: ותניא נדשנה קרע שנתים, וצ"ל: נר שנה וזרע שנתים, וכיון לבבלי ב"ב ל"ו ב'.