תוספתא כפשוטה על ברכות ו:ט

149. העושה כל וכו'. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא. וכ"ה בסמ"ג (עשין קל"ה, קצ"ח ע"ג): תניא בתוספתא העושה כל המצות צריך לברך. לפיכך המפריש וכו' (והעתיק את לשון הר"מ במעשרות ספ"א). ובעיטור ה' ציצית (הוצ' רמא"י ע"ו ע"ד, ד"ל ע"ג): גרסינן בתוספתא העושה כל המצוה מברך עליהן, העושה סוכה וכו'. אבל בשו"ת הר"מ סי' י"א (הוצ' רא"ח פריימן זצוק"ל, עמ' 12): "נוסח התוספתא סוף ברכות, כל המצות מברך עליהן שהגיענו העושה סוכה וכו'". ושמא הוא ניסוח רבינו בעצמו ע"פ שיטתו (פי"א מה' ברכות ה"ט). ועיין להלן [ועיין יחוסי תנאים ואמוראים, עמ׳ רפ״ט (ערך ר׳ חייא).]. ובאבודרהם (סדר תפילות של חול ריש ש"ג): גרסינן בתוספתא דברכות העושה מצוה צריך לברך לפניה, ובירושלמי (פ"ו ה"א, י' ע"א) מייתי לה מקרא. ובפי' בעל ספר חרדים לירושלמי שם: שכל המצות טעונות ברכה. כן מצאתי לרבינו אליהו שהיה מברך כשהוא נותן צדקה או מלוה לעני, וכן בכל המצות, ולא נהגו כן העולם. ובפיסקי ר' אליהו מלונדריש, עמ' ל"א, כתב: ונ"ל שכל מצות עשה צריך לברך. ולפעמי' אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה, ואקב"ו להדר פני זקן, וכן לכל שאר מצות עשה. 39 ועיין מ"ש רמ"ל זק"ש בשם רא"י זסלנסקי בקרית ספר ש"כ, עמ' 230. ועיין בתשובת ר"י אבן פלאת בספרן של ראשונים הוצ' הר"ש אסף, עמ' 200 ואילך, ובראשונים שהביא שם בעמ' 199. ועיין מ"ש ר"י רייפמן בבית תלמוד שהזכרנו בפנים. וברוקח סי' שס"ו וברמזיו (לפי בית תלמוד של ווייס ש"ג עמ' 147) פירש שאין מברכין על הצדקה וכדומה, מפני שאף הגויים מצווים עליה (עיין מנחות מ"ב א'). וכ"ה ברבינו בחיי סוף שלח וכד הקמח ריש ציצית.

2סוכה לעצמו וכו'. דווקא לעצמו אבל לאהרים אינו מברך, וזו היא שיטת הבבלי שהביאו שם את התוספתא בנוסח שלנו כאן. אבל בירושלמי: העושה סוכה לעצמו אומ' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה, לאחרים לעשות לו סוכה לשמו, וחולק על התוספתא ועל הבבלי (כפי שהעירו הראשונים, עיין אהצו"י עמ' 206 ואילך), שהרי בבבלי (מנחות מ"ב ב') אמרו בפירוש שאין מברכין על העשייה. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא עמ' 33. והגירסא שלנו בנוסחאות התוספתא מקויימת גם ע"י שו"ת הר"מ והעיטור הנ"ל וע"י או"ז ח"א סי' תקפ"ג, ע"ט ע"ב. ברם בראבי"ה סי' רפ"ט ח"א עמ' 359, וברוקח סי' שע"א, ובאגודה סוכה סי' ל"ג, ק"נ ע"א משמע שהיה לפניהם בתוספתא כעין גירסת הירושלמי. ועיין בהערות ר"א אפטוביצר שם הע' 15. ועיין ראבי"ה סי' תקל"ד ח"ב עמ' 219 ובהערות שם.

351. שוב אינו וכו'. וזו היא שיטת הירושלמי בלי שום חולק. ובבבלי (סוכה מ"ה ב') נחלקו בזה שמואל ור' יוחנן, ולשמואל אינו מברך אלא פעם אחת, ולר"י מברך כל שבעה. והבבלי שם (מ"ו א') הביא את התוספתא שלנו, והעמידוה כחכמים, אבל לרבי מברך כל שבעה. וכן פסקו כל הפוסקים. ברם הר"מ בה' הירושלמי עמ' ל' פסק כברייתא שלנו, עיין מש"ש.