תוספתא כפשוטה על חגיגה ב:ג

1ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי וכו'. ובבבלי י"ד ב': ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס (כגי' כי"מ) ואלו הן בן עזאי וכו'. ובכי"ל כאן וכן בירושלמי הנ"ל חסרים השמות ברישא. ובשה"ש רבה פ"א, ד': תמן תנינן ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי וכו', והכוונה לתוספתא כאן. ועיין ברש"י במקומו ובתוספות שם ד"ה נכנסו, ובאוה"ג, עמ' 13, ועמ' 61.

216. אחר. וכ"ה בכל הנוסחאות ובירושלמי ובבבלי הנ"ל. אבל הגאונים גרסו: אחור, עיין אוה"ג, עמ' 13, הערה י"ג, ועמ' 30 הערה ג'. וכבר העירותי שם (עיי"ש הערה י"ג) על ס' המפתח לברכות נ"ח א' (כ"ו ע"א): נקרא אלישע אחור, מפני שחזר לאחוריו. וכן בספרו חיבור יפה מן הישועה, מהדורת הירשברג, עמ' ט': ואולם נקרא אחור, כלומר [נסוג] אחור, לאחר שיצא מן הדת. ועיין גם בקטעים מס' המפתח שפרסם ר"ש אברמסון בתרביץ חכ"ו, עמ' 61, ובהערה 1 שם. 6 וצ"ל שם: החלוץ י"ג (במקום: ג'). ועיין בבלי ט"ו א' ודק"ס שם, עמ' 54, הערה ה' והערה ז', ומ"ש בקונטריסים של ר"ח ילון, ש"א, עמ' 48, ובהערת העורך שם. ובמדרש שה"ש רבה הנ"ל: אלישע בן אבויה.

3ור' עקיבא. בבבלי הנ"ל מוסיף: אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ועיי"ש בר"ח ובאוה"ג, עמ' 61. ועיין מ"ש שלום בספרו הנ"ל (לעיל, הערה 3), עמ' 361, הערות 47–48. ועל זהר אבני שיש אפילו בעולם הזה, עיין מ"ש בהערתי אצל לוין אוה"ג קידושין, עמ' 89, הערה ב', בשם מקור חיים לר"ש צרצה סוף שלח, ק' סע"א. ועיין גם במדרש תלפיות ערך אברהם, ה' ע"א. וכנראה שאף הדברים שם נובעים ממקור המקובלים.

416-17. וקיצץ בנטיעות. עיין דב"ר פ"ז, ד'.

517. ואחד עלה בשלום וירד בשלום. וכ"ה בד ובכי"ל, ובכי"ע יש כאן השמטה. ובירושלמי הנ"ל: אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. ועיין מ"ש ע"ז להלן, שו' 21, ד"ה ר' עקיבה.

6בן עזיי הציץ ומת וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ובבבלי י"ד ב'. אבל בכי"ל: בן זומא הציץ ומת וכו', בן עזאי הציץ ונפגע. וכן בירושלמי ושהש"ר הנ"ל: בן עזאי הציץ ונפגע וכו' בן זומא הציץ ומת. וכן משמע קצת להלן, שו' 33: לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא. ועיין מ"ש שם, ד"ה כבר. ולפי מסורת הבבלי והתוספתא (בשלש הנוסחאות) בן זומא הוא שהציץ ונפגע. ופירשו ר"ח ורש"י: ונפגע. נטרפה דעתו. ובבבלי י"ד ב' הפסיקו בין הברייתות כאן, ואמרו שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא וכו', בתולה שעיברה מהו 7 כ"ה הגירסא בכ"י ב' ובראשונים, ואף בכי"מ חסר "לכהן גדול". וכו', עיי"ש בדק"ס כמה נוסחאות שונות בסוגיין. ומשמע קצת שבחנו אותו עד כמה נפגעה דעתו. וברש"י שבעין יעקב: שאלו את בן זומא בשמים . וכנראה שהיה קשה לו לרש"י כיצד יזכיר בן זומא את שמואל, ולפיכך פירש כן, אבל פשוט הוא שהשאלה והתשובה שם הוא ניסוח הבבלי כתוספת באור משלהם. ובאיכה רבה פ"ב, ב', הוצ' בובר, עמ' 100, ובמדרש תהלים פ"ט סי' י"ג, עמ' 89, מנו את שמעון בן עזיי בין עשרה הרוגי מלכות, והוא נראה מתנגד לברייתא שלנו. ובמדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט, ה' סע"א: הששי בן עזאי. אמרו עליו על בן עזאי שנשא בתו של ר"ע (עיין בבלי כתובות ס"ג א', ובתוספות יבמות ס"ג ב' ד"ה שיתקיים) וכו' וכשראה את המים בידה התחיל יושב ודורש על מי מדד בשעלו מים (ישעי' מ', י"ב) מן הערב עד הבין (צ"ל: הנץ). והיא עומדת על ראשו, בסוף תלה עיניו והסתכל בה, אמר לה עד עכשיו את עומדת כאן? אמרה לו הן. אמר לה לכי לבית אביך שאי אפשר (אולי צ"ל: אפשי) לי באשה. אמרה לו אדוני אזכה להיות משמשת אותך. ותפשו אותו בביה"מ והרגוהו. והיא אגדה מאוחרת מאד, ורצו לתרץ שהוא נתפס ונהרג אחרי שדרש כל הלילה בפסוק "מי מדד בשעלו מים ". וכל נוסח האגדה נראה שנוצר ע"פ הסיפור בבנו של ר' עקיבא במדרש תהלים פנ"ט, ג', עמ' 302.

719-20. אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות. וכ"ה ("אלישע") גם בד ובכי"ל. ובכי"ע: אחר הציץ וכו', וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובבבלי י"ד ב', 8 בר"ח שם: אחר קיצץ בנטיעות, כיון שכינו המקום ההוא פרדס א' (=אמרו) קיצץ בנטיעות, כלומר, דיבר כלפי מעלה. ט"ו א'. אבל גם בשהש"ר הנ"ל: אלישע בן אבויה קצץ וכו'. ועיין בבלי ט"ו סע"ב. ובירושלמי הנ"ל: אחר הציץ וכו', מנו אחר, אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה וכו'. ובשה"ש רבה הנ"ל: כיצד קצץ בנטיעות, בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה הוה אמר עליהון מיליא ומסתתמין.