תוספתא כפשוטה על חגיגה ג:כד

152-53. עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו. המלים "כלים לחטאתו" חסרות בכי"ו, אבל ישנן בד, כי"ע, כי"ל, קג"נ ולהלן פרה פ"ד הי"ג. ופירושו שאם ע"ה הביא כלים לחטאת מותר לו לחבר להשתמש בהם בין לחטאת ובין לתרומה, שאם אתה מאמין לו על כלי זה לחטאת כל שכן שתאמין לו לתרומה. ברם להלן אהלות פ"ה ה"ט: כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת מצלת על החטאת ואינה מצלת על התרומה, כשתימצא אמור 54 כ"ה בכי"ו שם. ועיין מ"ש על סיגנון זה לעיל ח"א, עמ' 368, ובהערות שם. טהור מציל לעצמו, כיצד היו שם כלים, טהורין לחטאת וטמאים לתרומה, נמצא טהור מציל לעצמו. ומכאן שאין כלי טהור לחטאת חוצץ בפני הטומאה אלא לעניין הצלת כלים שהכין לחטאת, אבל אם היו בעלייה כלים שנטהרו וודאי ע"י חבר אסור להשתמש בהם תרומה, שאין הכלי הטהור לחטאת חוצץ. ולכאורה הברייתא שבאהלות חולקת על התוספתא כאן ופרה הנ"ל, כמו שהסיק בסדרי טהרות לאהלות, צ"ג ע"ג, ד"ה אבל. ואפשר שיש לחלק, ובאותו כלי אף התנא של תוספתא אהלות יודה שמאמינו כדי להשתמש בו תרומה (במקום מי חטאת) אם ירצה, אבל כלי אחר אינו מציל, כשם שכלי חרס של חבר 55 כשיטת הר"מ רפכ"ג מה' טומאת מת, שם ה"ד, הראב"ד בפי' לעדיות ספ"א, מאירי, עמ' 56. מוקף צמיד פתיל אינו מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס, ולא עוד אלא שאם היו משקין בלגין של מתכת 56 והוא בעלייה שיש בה ארובה לבית שיש מת בתוכו, וכלי חרס של חבר סותם בגבו את הארובה. והוא הדין אם הוא נתון בכלי חרס מוקף צמיד פתיל. הוא טמא והן טהורין. אבל בר"מ ספי"ג מה' פרה אדומה (והעיר לו בסדרי טהרות הנ"ל): לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו אפילו כלי חרס, ואמר כלי זה טהור לחטאת ה"ז טהור, ומקדשין בו ומזין ממנו, ואע"פ שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה.