תוספתא כפשוטה על גיטין א:א

11. המביא גט בספינה כמביא מחוצה לארץ, צריך שיאמר בפני נכתב וכו'. וכ"ה ("בספינה") גם בכי"ע. וכן בה"ג ד"ב, עמ' 329: ותני בתוספתא המביא גט מספינה כמביא בחוצה לארץ, וצריך שיאמר וכו'. ועיין מ"ש להלן שורה 6–8, ד"ה ובה"ג. ובירושלמי פ"א סה"א, מ"ג סע"ב: מעשה באחד שהביא את הגט מלמינה של קיסרין, אתא עובדא קומי ר' אבהו א"ל אין (צ"ל: אף) [אתה] צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. ואין למינה של קיסרין כקיסרין? 1 כלומר, כא"י, עיין להלן פ"ה סה"ז, שורה 55. אמר ר' אבין ספינה מפרשת היתה, ותני כן המביא גט מן הספינה, כמביא מחוצה לארץ וצריך שיאמ' בפני נכתב ובפני נחתם. וברור שלשיטת הירושלמי כל ספינה שבנמל הים התיכון, אם היא עומדת לפרוש, דינה כעומדת בחו"ל (לעניין גיטין), ואף בעובדא של הירושלמי, כנראה, כתבו את הגט בספינה, מפני שהבעל היה עומד לפרוש למדינת הים, וכתב שם גט כדי שלא לעגן את אשתו. ולעניין הזכרת מקום הכתיבה בגט זה, נראה שכותבים בו שנכתב בספינה (ולא יותר), עיין בשו"ת תמת ישרים סי' ר"ח, ק"ג ע"ג, או שאין כותבים אלא מקום עיקר דירת הבעל. ועיין בבלי ז' ב' ובמסקנא שם ח' א', ושם שיטה אחרת. ובד: המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ וכו'. וכ"ה להלן כלים ב"ק פ"א ה"ה, ובבלי כאן ח' א'. וכן יוצא ממשנתנו פ"א מ"ב שמעכו לצד צפון לכ"ע דינו כחו"ל לעניין גיטין. ונחלקו בירושלמי ובבבלי למה הטילו על השליח להיות נוכח בשעת כתיבת הגט וחתימתו (שלא מצאנו כן בשום מקום חוץ מגיטין ושחרורי עבדים), לפי מ"ד אחד הטעם הוא משום שהסופרים שבחוץ לארץ אינם בקיאים בדקדוקי גיטין (בבבלי: שאין בקיאין לשמה), 2 עיין בתוספות ב' ב', ד"ה לפי (השני), ובהשגות הראב"ד ברי"ף בריש מכילתין. ואם השליח היה נוכח בשעת כתיבת הגט אפשר לברר את הדבר. ולפי מ"ד השני הטעם הוא כדי להקל על האשה, והאמינו חכמים לשליח שהעיד שהגט נכתב ונחתם לפניו בציווי הבעל, שאח"כ מסר לו את הגט, ואין הבעל נאמן אח"כ לערער עליו בלי עדות גמורה. ולא חילקו חכמים במדינת הים, והים עצמו מדינת הים הוא, והמביא בספינה כמביא מחוץ לארץ.

22-3. מעבר הירדן, כמביא מארץ ישראל, ואין צריך לומר בפני נכתב וכו'. כפו"פ פ"ח, עמ' קמ"א, תשב"ץ ח"ג סי' ר', מ"ג ע"א. ולעניין גיטין אין שלש ארצות בא"י, והמביא מגליל ליהודה, או מעבר הירדן לאחת מהן, כמביא בא"י עצמה, עיין בבלי ד' ב', בתוספות שם, ד"ה כיון, וב"ב ל"ח ב', ד"ה דסתם, בחי' הרמב"ן והר"ן כאן ועוד. ובירושלמי כאן פ"א ה"א, מ"ג ע"ב (למשנתנו: ר' אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד): מתיב ר' אליעזר לרבנן, כמא דאית לכון המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמ' בפני נכתב ובפני נחתם, אף אנא אית לי המביא ממדינה למדינה בארץ ישראל צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. ולכאורה משמע שהוא חולק על הבבא שלנו בתוספתא. אבל דבריו מתבארים ע"פ הבבלי ד' א': ת"ק סבר הני כאן דסמוכות וכו', ואתא ר' אליעזר למימר מובלעות נמי, שלא תחלוק במדינת הים. והנה לעניין כמה הלכות, סמוכות (כלומר, תחומי א"י) כחו"ל הן, והמצב נשתנה בהן מזמן לזמן (עיין מ"ש לעיל ח"ב, כלאים, עמ' 532). והוא הדין במובלעות, עיין לעיל כלאים ספ"ב (ומש"ש בח"ב, עמ' 620) ולהלן אהלות פי"ח ה"ד, ואף קיסרין דינה כן, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 159, ועיין מ"ש על אשקלון שם, עמ' 160, וכן בעכו, עיין ירושלמי כאן פ"א ה"ב, מ"ג ע"ג (ומקבילה בשביעית פ"ו), שביעית פ"ו ה"ד, ל"ז ע"ב. ועיין מ"ש על מדינת הים לעיל ח"ה, מו"ק, עמ' 1248. ולעניין גיטין בוודאי קיסרין כא"י היא, כמפורש בירושלמי פ"א סה"א, מ"ג סע"ב. ועיין להלן שורה 19, ד"ה וחכמים או' עכו, ומש"ש, ולהלן שורה 24, ד"ה ברם. ולפי כ"ז נראה שלא אמר ר' אליעזר אלא ממדינה למדינה בא"י שאחת מהן היתה מיושבת ע"י גוים, וכפר לודים היה מיושב ע"י גוים, ודינו היה כחו"ל לעניין כמה הלכות (עיין במקומות שצוינו לעיל בסמוך, ומ"ש לעיל ח"א, תרומות, עמ' 313), והן הן העיירות המובלעות שבבבלי ד' א', אבל לא נחלק ר"א על גליל ויהודה ועבר הירדן שהמביא מן האחת לשניה אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, כמפורש בתוספתא כאן ובבבלי ד' ב'. ודינו של עבר הירדן לעניין גיטין אינו עניין לשאר קדושות של עבר הירדן, עיין מ"ש לעיל סוטה רפ"ט ובהערה שם. ועיין מ"ש להלן שו' 9–11, סד"ה ובמשנת שביעית.

33-4. המביא גט ממדינת הים אין יכול לומ' בפני נכתב בפני נחתם, אם יכול לקיימו בחותמיו כשר וכו'. וכ"ה בד. ולפ"ז היא מעין משנתנו פ"א מ"ג. ופירשה רב יוסף (בבלי ט' א', ועיי"ש ה' א') שנתנו לה כשהוא פיקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש. ופירוש זה מוכרח מתוך המשנה עצמה, שהרי בהכרח בשליח בר דעת עסיקינן (שאם לא כן הרי אף קיום אינו מועיל), ואם אינו יכול לומר מפני שלא ראה הרי הלכה זו נשנית להלן בסמוך (ועיין בתוספות ה' רע"א). ולפי פשוטו משמע שאלם כשר להביא את הגט, ומעיד ברמיזה ובכתב, כדין עדות אשה, 3 עיין שו"ע אה"ע סי' קמ"ב סעיף ז' בהגהת הרמ"א ובנו"כ שם. ועיין מהר"מ שיף לתוספות ה' רע"א, בח"ד כאן, ובמעשה רוקח פ"ז מה' גירושין הי"ח מ"ש בשם ס' מכתב מאליהו. שאם לא כן מאי דוחקיה דר' יוסף להעמיד את משנתנו בפקח שנתחרש אחרי נתינה לפני שאמר בפ"נ ובפ"נ, והרי יכול היה להעמידה באלם שהוא כשר לשליחות, אלא שאינו יכול לאמר בפני נכתב ובפני נחתם, ולפיכך יתקיים בחותמיו, אלא בוודאי שהוא סובר שבאלם אין צורך בכך, ויכול להעיד ברמיזה ובכתב. אבל בחרש אין להעמידה אלא בשנתחרש אחרי הנתינה, שאם לא כן הרי בטלה שליחותו ואינו יכול לעשות שליח אחר, ולא יועיל קיום. ומ"ש רב יוסף "ולא הספיק לומר", אין פירושו שנתחרש באותו רגע שמסר לה את הגט, אלא שנתן לה ולא אמר, ואח"כ נתחרש, שאם לא נתחרש הרי יכול לקבל ממנה את הגט ולחזור וליתן לה ולאמר בפ"נ ובפ"נ, כמבואר להלן בסמוך, אבל אם נתחרש אחר הנתינה, והוא הדין אם נשתתק, אין לה תקנה אלא קיום בחותמיו, עיין בשלטה"ג שהבאנו למטן בסמוך, ד"ה שמא. אבל עיין בתוספות ה' ב', ד"ה יטלנו. ברם בכי"ע גורס כאן: המביא גט ממדינת הים לא א' בפני נכתב ובפני נחתם אם יכול לקיימו וכו'. ולפי גירסא זו היא היא הברייתא שבבבלי ה' א' (וכן מוכח אף מן הסיפא שהובאה שם). ובחי' הרשב"א שם עמד על סיום לשון הבבא שלנו שבתלמוד שם: "אם נתקיים בחותמיו כשר", ומעיר שלרבה לכתחילה לא תנשא אעפ"י שנתקיים בחותמיו עד שיטלנו ויחזיר לה ויאמר בפ"נ ובפ"נ, והוא מסיים שם: אבל בתוספתא גרסינן בהדיא אם יכול לקיימו כשר, ואם לאו פסול. ומוכח שגרס בתוספתא כגי' כי"ע, ולא כגירסת ד וכי"ו, אע"פ שע"פ רוב גירסאות ספרי ספרד בתוספתא מתאימות לגי' ד וכי"ו, עיין מ"ש במבוא לתוספתא כפשוטה ח"א, סוף עמ' י"ט. ושמא הכוונה היא (לפי גירסת כי"ו וד) שהביא גט ממדינת הים ונתנו לה, ועכשיו אינו יכול לומר (כגון שנשתתק) בפני נכתב וכו', עיין היטב בשלטה"ג פ"א (ד' ראם ב' סע"א) בשם הריא"ז, אבל קשה לפרש כן, לפי מסורת הבבלי, שהרי ממש לשון זו גם במשנתנו הנ"ל.

44-5. הוי אומ' לא אמרו וכו'. בבלי הנ"ל.

56-8. המביא גט ממדינת הים, ולא נכתב בפניו ולא נחתם בפניו, הרי זה מחזירו למקומו ועושה לו בית דין ומקיימו בחותמיו, ומביאו ואומר שלוח בית דין אני. כל הברייתא בירושלמי כאן פ"א ה"ג, מ"ג ע"ג, 4 וצ"ל שם: תני (במקום: דתני), כמו שהגיה בשדה יהושע במקומו. ובליקוטים מן התוספתא גיטין לאחד הקדמונים 5 כ"י וותיקן 169. והעיר על כך ר"ש לנגה ב"קובץ מחקרים מוקדש לזכרו של הרב דריוש דיסניי". עמ' ע"ה. ומ"ש שם ש"כתה"י מכיל כמה ברייתות שאינן נמצאות בדפוסים הרגילים אלא בהוצאות צוקרמנדל בלבד" אינו מדוייק, וכל הברייתות שבכי"ע נמצאות גם בדפוסים ובכי"ו, אלא שהסדר שם אחד, ובליקוטים הסדר הוא כמו בכי"ע. הובאה כל הברייתא כאן. ובשו"ת זקן אהרן סי' רי"ז מביא תשובה מר' יו"ט הכהן בעניין גט שנכתב בשנת רצ"ט ליצירה, ובטל הבעל את השליח הראשון שהגט נכתב בפניו ומינה שליח אחר שלא ראה את כתיבת הגט, אלא שהשליח השני אמר שקבל את הגט מיד הבעל בפני שלשה החתומים בשטר השליחות, ואף עדי הגט קיימו את חתימותיהם בפני השלשה הנ"ל, עיי"ש שהאריך בעניין, ובסוף הביא את התוספתא שלנו, וסיים: ואין לומר בתוספתא זו משבשתא היא, כיון דלא הובאה בתלמוד ולא הוזכרה בפי שום אחד מכל הפוסקים, דהא הביאה התלמוד ירושלמי גיטין פ"ק על מתניתין דהביא גט בא"י, ולפי שלא מלאני לבי לסמוך על דעתי הלכה למעשה במה שלא הוזכר בפירוש בדברי הפוסקים וכו'. וכבר ראינו לעיל שהובאה בליקוטין לאחד הקדמונים, ועיי"ש בתשובת ר' אליהו הלוי (בעל זקן אהרן). ועיין בשו"ת משיב דבר ח"ג וח"ד סי' נ"ד שנשא ונתן בתוספתא זו, עיי"ש. ועיין במרומי שדה שלו בהשמטה בסוף גיטין. ובמשנתנו פ"ג מ"ו: המביא גט ממדינת הים וחלה עושה ב"ד ומשלחו (או: שליח בב"ד ומשלחו), ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם, ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, אלא אומר שליח בית דין אני. ובנידון משנתנו נתקיימה תקנת חכמים בזה שהשליח הראשון אמר בפני נכתב ובפני נחתם, אבל בנידון שלפנינו אין כאן בפני נכתב ובפני נחתם כלל. ועיין בשו"ת משיב דבר הנ"ל. ובה"ג ד"ב, עמ' 329, מביא את משנתנו הנ"ל ומסיים: "זו משנה היא . ותני בתוספתא המביא גט מספינה כמביא בחו"ל וצריך שיאמר בפני ובפני נחתם" (כלומר, ריש פירקין). וקרוב מאד בעיני שיש שם השמטה בה"ג, והוא העתיק גם את הבבא שלנו כאן, כהשלמה למשנתנו הנ"ל. ולפ"ז פסקה להלכה. ובמאירי כ"ט ב' (תל אביב תשט"ו), עמ' 120: "ולמדת לפי דרכך שאפילו ממדינת הים כל שהגט מתקיים בחותמיו שליח עושה שליח אף שלא בבית דין". והתוספתא מלמדת שהשליח נאמן על הקיום (אעפ"י שאין כתוב הנפק בגט), והאומר שליח ב"ד אני כאומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועיין בתוספות ג' א', ד"ה אטו, ובמאירי, עמ' 11.

68. בארץ ישראל שליח עושה שליח. במשנתנו פ"ג מ"ה: המביא גט בא"י וחלה הרי זה משלחו ביד אחר. וברור מתוך לשונה שאפילו בא"י שאינו צריך לומר בפני נכתב וכו', אינו עושה שליח אלא דווקא אם חלה, כמפורש בירושלמי שם במקומו. ועיין בבלי כ"ט א', ומ"ש להלן בסמוך. ובליקוטין הנ"ל: בא"י משלחו ביד שליח. והכוונה ששליח משלחו ביד שליח, כמפורש בכי"ע.

78-9. רבן שמעון בן גמליאל או' אין שליח עושה שליח בגיטין. וכ"ה בד, בכי"ע ובליקוטין הנ"ל. ובבבלי הנ"ל (לפי לשון אחד) מעמיד את משנתנו הנ"ל כרשב"ג, ואין שליח עושה שליח, אלא שחלה שאני, ועושה שליח אפילו לרשב"ג, אבל לת"ק עושה שליח אפילו לא חלה. ולפי לשון זו מסורת הברייתא שבבבלי היא כבתוספתא כאן, שהרי בתוספתא לא נזכר "חלה" כלל. ולרשב"ג אפילו בגיטין, 6 בבבלי שם לא נזכרה המלה "בגיטין" בדבריו. שאין שם הטעם שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר 7 עיין בתוספות רע"א למשנתנו (במשניות) פ"ג מ"ה. מקפיד הבעל שלא יעשה שליח הראשון שליח אחר. ובירושלמי לא נזכרו דברי רשב"ג, אלא אמרו שם (פ"ג ה"ה, מ"ה ע"א): מפני שחלה, הא לא חלה לא. ועיין להלן ספ"ב ומש"ש.

89-11. בראשונה היו אומ' ממדינה למדינה, חזרו לומ' משכונה לשכונה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף מהגמוניא להגמוניא. וכ"ה בד. ולפי גירסא זו פירושו שרשב"ג חולק ואומר שבראשונה היו אומרים בפני נכתב ובפ"נ אף כשהביא מהגמוניא להגמוניא בחו"ל. ובמשנתנו פ"א מ"א: וחכ"א אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים, והמוליך, והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רשב"ג אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא. והנה מחזרת הלשון במשנה "צריך שיאמר" וכו' מוכח שהלכה "והמביא ממדינה למדינה במדינת הים" אינה דבוקה לדברי "חכמים אומרים", אלא חוזרת לדברי הת"ק, 8 ומה שבנתים הוא מאמר המוסגר, וכן משמע מן הירושלמי פ"א סה"א, מ"ג ע"ב: כמה דאית לכון המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים וכו'. ובכמה נוסחאות הגירסא היא "המביא" (בלי וי"ו), וכן מעתיק בבבלי ד' ב', עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1108. ובריטב"א למשנתנו הכריע שצ"ל: והמביא, והכל הוא מדברי החכמים, ולהם נסמכו דברי רשב"ג, כלומר, ל"והמוליך" שהזכירו חכמים (דהיינו מא"י למדינת הים), שאם לא כן הרי בהלכה שקדמה לדברי רשב"ג לא נזכרה א"י כלל, וכיצד אמר רשב"ג " אפילו מהגמוניא להגמוניא" שכוונתה לא"י, כמפורש בבבלי ד' ב'. אבל מלשון משנתנו משמע שאין המביא ממדינה למדינה מדברי החכמים, ומן התוספתא כאן משמע שרשב"ג מדבר בחו"ל, 9 ואין לומר שהת"ק מדבר גם בא"י, וכשיטת ר' אליעזר בירושלמי (עיין מ"ש לעיל, שורה 2–3, ד"ה מעבר הירדן), שהרי מפורש בתוספתא: "חזרו לומר משכונה לשכונה", והרי בוודאי שאין לפרש כן בא"י בזמן התנאים. ועיין ירוש' פ"א רה"ב (בשם שמואל), בבלי ו' א' (בשם רב ששת). כפי שהעיר מהרי"ן אפשטין הנ"ל ועוד. ועיין מ"ש ר"ד הלבני בספרו מקורות ומסורות, עמ' תפ"א, הערה 2. ברם עלינו לברר מתחילה מה היא "מדינה" שבמשנתנו ומה היא "הגמוניה". השם "מדינה" יש לו הרבה משמעיות הנוגעות לעניינינו. מדינה יש לה משמעות של ארץ civitas, דוגמת מדינת בבל, מדינת מדי שבמקרא, ארץ מיוחדת, 10 χώρα, ארץ, וכן מתרגמים השבעים "מדינה" שבעזרא כמה פעמים. ועיין במלון ללשון סורית של פיין-סמית, עמ' 844, ערך מדינא, ולהלן הערות 11–14. משמעות של עיר גדולה. 11 πόλις, μητρόπολις, κωμόπολις. ועיין מ"ש בפנים להלן בסמוך. ועיין איכ"ר פ"א, ד'. עמ' 65: קסרין מטרופולין, אנטפרס מדינה. ולפעמים יש לה משמעות של פרובינקיה. וכן אמרו בריש אסתר רבה וברות רבה ספ"א: כל מקום שנאמר שדה הוא עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיה וכו'. כלומר פעמים מדינה, עיר היא, ופעמים (וכ"ה במגילת אסתר) 12 עיין מ"ש Abel בספרו Geographie de la Palestine (פריס 1933), עמ' 115, ובהערה 3 שם. אפרכיה היא. ובמשנתנו ב"ב פ"ג מ"ב: שלש ארצות וכו' עד שיהא עמו במדינה . ארץ ומדינה שמות נרדפים הם. ועיין ירושלמי כתובות פ"ד הי"א, כ"ט ע"א. ובמשנת שביעית פ"ט מ"ב: ג' ארצות לביעור וכו', מבית חורון ועד הים מדינה אחת. ובירושלמי שם סה"ב, ל"ח ע"ד: מדינה אחת פרא כורין, ועיין בעה"ש ערך פרכורין שהעיר שבתרגום השבעים מתורגם פלך (נחמיה ג', ט', י"ב) περίχωρος. וכן מתרגמים הגלוסטרים של ימי הבינים במלה זו regio, territorium ברומית. 13 עיין Corpus Glossariorum Latinorum של Goetz ח"ז, עמ' 614, ערך περίχωρος, ועיי"ש עמ' 343, ערך territorium, והכוונה "גליל". ולפ"ז ממדינה למדינה פירושו מארץ אחת לארץ אחרת וכוללת גם הפלכים שבאותה מדינה. ואף הטופרכיות פלכים הם, עיין מדרש תנאים הוצ' ר"ד הופמן, עמ' 176, ומ"ש ר"ש קליין בספרו ארץ יהודה, עמ' 216. ועדיין היתה קיימת חלוקה זו בא"י בשנת 124 למספרם, כפי שנזכר בכתובת היונית שפרסמו Benoit, Milik et De Vaux בספרם Les Grottes וכו' ח"ב, עמ' 248 (טופרכיה של הירודיון). ואף לוד היתה טופרכיה מיוחדת (יוסיפוס מלחמות ס"ג פ"ג, ה', 55), והמביא מכפר לודים ללוד, מביא מטופרכיה לטופרכיה, מפלך לפלך, ממדינה למדינה (אלא שכפר לודים היה כנראה מיושב ע"י גוים, עיין מ"ש לעיל שו' 2–3, ד"ה ולפי כ"ז). והכל לפי העניין, ועיין מ"ש לעיל ח"ה (מו"ק), עמ' 1248, בשם הריטב"א. לעומת זה מהות ההגמוניא סתומה, במקורות שלנו, כבמקורות העמים, "היגמוניא" משמעותה "הגמנותא", כלומר שלטון ההיגמון. ובב"ר פ"נ, ב', עמ' 518: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אורין שלו היה מהלך כפגן, כך עד שלא עשו שליחותן אנשים, וכיון שעשו שליחותן לבשו מלאכות . ובמנחת יהודה (עמ' 517): לאחד שנטל הגמוניא (ἡγεμονία), שקבל מדינה (הפיזור שלי) מן המלך לשלוט בה בפקודתו וכו'. וכן תרגמו כמה מן החכמים. אבל התרגום הנכון הוא בתנחומא וירא, הוצ' בובר סי' כ"א: לאדם שלקח שולטן מן המלך וכו', והכוונה ל־legatus שקבל מן המלך ἡγεμονία, ומשהגיע לגליל שלו 14 בכמה כתי"י: למיתורין שלו, וכ"ה בוי"ר פכ"ו, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקצ"ו, ועיי"ש בשנו"ס. ואין שום הבדל ביניהם, ואף בית אוריו שלו פירושו לגליל שלו, לארצו, וכן מתרגמים השבעים את המלה "ארץ" בכמה מקומות, וכן ביהושע פי"ג ב': כל גלילות הפלשתים: ὄρια φυλιστιείμ. ואף "גלילה" שביחזקאל מ"ז, ח', מתורגם ע"י סומכוס μεθόριον, כפי שהעיר לעף אצל קרויס בשם בוקסדורף. והירונימוס (עיין בהיקספלה של Field, עמ' 895, הערה 17) מוסיף: quod possumus transferre confinium. והיא היא, וכמו שאמרו בשמות י', ד': הנני מביא מחר ארבה בגבולך , ופירושו בתחומך, בארצך. ועיין מ"ש על מדינה, מקום, להלן פ"ה, הערה 50. [לבש מלאכות ], 15 המשל קטוע, אבל הכוונה ברורה, שהשליח כשהגיע לפרובינקיא שלו לבש את τὰ τῆς ὴγεμονίας κοσμήματα בגדי השרד שלו, כפי שפירש לנכון פירסט Glossarium שלו, עמ' 162 (וציין לו תיאודור במקומו), והמליצה היא ע"פ אסתר ה', א'. בגדי ה"שליחות". וכן במגילת תענית (בגמרא) כ"ב שבט, הוצ' ליכטנשטין, עמ' 88: היו צועקים לשליח , אמר להם השליח (כלומר, Petronius) וכו'. אבל בדברי רשב"ג הכוונה למקום, למחוז 16 משמעות זו לא מצאתי אלא במקורות מאוחרים שסימנו כן את מחוז הבישוף שהנוצרים קראו לו ἡγεμών. ההגמון. וקרוב לוודאי שבמשנה ובברייתא מסמן פקיד זה את נציב הפרובינקיא, את האיפרכוס, ἔπαρχος, ואין היגמוניא אלא "איפרכיה" שבברייתות ובמדרשים. ובמשנת עדיות פ"ז מ"ז: ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא. ואף ההגמון שדן דיני נפשות 17 עיין מ"ש בצופה האנגלי, סדרא חדשה חל"ה, 1944, עמ' 20, ועמ' 24, הערה 152. (תוספתא חולין פ"ב הכ"ד) הוא הנציב של א"י. 18 ועיין בתולדות העם היהודי (גרמנית) של שירער ח"א, עמ' 455, ובהערות 23–24 שם. ולפ"ז הכוונה בדברי רשב"ג שהמביא מאיפרכיה לאיפרכיה, מפרובינקיה לפרובינקיה, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אבל אינו ברור אם הוא מדבר בחו"ל, או בא"י. והנה שימוש בודד זה של רשב"ג בהיגמוניא במשמעות היפרכיה הרגילה במקורותינו מוכיחה קצת שרשב"ג נקט שם עתיק שלא נשתרש אצלנו. הטעם הוא שבילדותו נחלקה א"י לשתי היפרכיות (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובבבלי), והמלכות מינתה היגמון מיוחד בהיפרכיא החדשה. היהודים שהיו רגילים לראות את א"י כהיפרכיא אחת קראו לפי שעה את החלוקה החדשה "היגמוניות" מקומות שלטון של שני הגמונים. אח"כ שהתרגלו לחלוקה זו שבו לקרותן בשם הרגיל, עיין מ"ש להלן. והכל בא"י עסיקינן. וכבר אמרנו לעיל שמדברי התוספתא כאן משמע (כדעת חכמי זמננו) שרשב"ג מדבר בחו"ל. ואם נקבל את גירסת כי"ע כאן וגירסת הוצ' לו במשנתנו (שחסרה שם המלה "אף") הפירוש הוא שרשב"ג חולק ואינו מצריך בפני נכתב ובפני נחתם אלא במביא מהפרכיא להפרכיא, ולא ממדינה למדינה באותה היפרכיא. ואם נקבל את הגירסא "אף" (כגירסת ד וכי"ו בתוספתא) וכרוב נוסחאות המשנה ("אף", או "אפילו") הכוונה היא שאפילו אם מביא מאיפרכיה לאיפרכיה באותה מדינה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, מפני שאין עדים מצויים לקיימו. 19 עיין בבלי תענית כ"א ב', תוספתא שם פ"ב הי"א, ומ"ש לעיל ח"ה, עמ' 1093. ועיין תוספתא ע"ז פ"ד (כי"ע פ"ה) ה"ב. ובבבלי ד' ב' תפסו כדבר פשוט שרשב"ג מדבר בא"י, והביאו מאמר ר' יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות 20 קליין בספרו ארץ יהודה, עמ' 258 ואילך, משער שיש כאן שם קריפטי (מסותר) ללוד. ואין להשערה זו רגלים. שמה והיו בה ב' הגמוניות וכו'. לפ"ז מרחיב רשב"ג את דברי אביו רבן גמליאל שאומר במשנתנו פ"א מ"א: אף המביא מן הרקם והחגר. ואף שרקם וחגר על גבול א"י היו, 21 עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 537, ובהערה 58 שם. ועיין בבלי כאן ד' א'. אבל חלק גדול מעבר הירדן נהפך להיפרכיא מיוחדת בזמנו של טרינוס (106 למספרם), ובזמנו של רשב"ג (בימי הדריינוס ואחריו) היתה העיר בוצרה בירת ההיפרכיה ההדשה, ואף היהודים מנו בשטרות למניין היפרכיה זו, 22 עיין מ"ש לקמן פ"ו ה"ג, שורה 14–15, ד"ה והנה, ובהערה 14 שם. ואמר רשב"ג שהמביא גט מהיגמוניא להיגמוניא, כלומר, מהיפרכיא להיפרכיא בארץ ישראל 23 כמה ערים שהיו שייכות מקודם לפרובינקיא של יהודה (ארץ ישראל) סופחו לפרובינקיא החדשה, עיין בגיאוגרפיה היסטורית של א"י למיכאל אבי-יונה (ירושלים תש"ט), עמ' 62. (אפילו אם המקומות הם אחד על יד השני) צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועיין להלן ע"ז פ"ה סה"ב ובר"מ פי"ד מה' מכירה ה"ח, ובמאירי ב"ב צ"א, א', עמ' 418, ושלא כרשב"ם שם. והכל מכוון לאותו זמן. ובירושלמי פ"א סה"א, מ"ג סע"ב: היתה הגמונייא אחת ונעשית שתים אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. שתים 24 בהוצאות שלפנינו: וכן שתים וכו', אבל המלה "וכן" חסרה בכי"ל ונוספה ע"י המגיה. ובסוטה פ"ח ה"ז, כ"ג ע"א: היה גדול ועשאו קטן חוזר. ואחד ונעשה שנים. אבל בכי"ר שם חסרה המלה "חוזר", ובשניהם שאלה שלא נפשטה. וכע"ז במעשרות פ"א ה"ב, מ"ח ע"ד, ע"ז ספ"א, מ' ע"ב, עיין מ"ש לעיל סוטה פ"ז הי"ה, שורה 169–171, ד"ה ואשר לדברי ר' יהודה. ונעשו אחת? ואעפ"י שיש לפנינו מטבע קבוע של שאלה (עיין הערה 24), מ"מ נראה שהירושלמי דבר בהווה, ובמצב של זמנם בארץ ישראל. מימי ספטימיוס אסוירוס ואילך, ובפרט בזמנו של דיוקליטיאנוס, כלומר, מסוף המאה השניה עד המאה הרביעית למספרם חלו תזוזות רבות בגבולות ההיפרכיות של א"י, 25 עיין בספרו של אבי-יונה הנ"ל (לעיל הערה 23), עמ' 63 ואילך. ולפיכך אמרו בירושלמי שאם כתב את הגט בעיר אחת על מנת להביא אותו לעיר אחרת, ובזמן מינוי השליחות היו שתי הערים בהיגמוניא אחת, ובנתים עברה העיר מקום מגורי האשה להיגימוניה אחרת, אינו צריך לומר בפ"נ ובפני נחתם, שהרי בשעת כתיבת הגט לא חלה עליו החובה להיות נוכח בכתיבת הגט. אבל השאלה היא להפך, אם היו שתי היגמוניות בשעת כתיבת הגט, וחל החיוב על השליח, אם נפטר כששתי הערים (מקום כתיבת הגט ומקום האשה) נתחברו להיגמוניא אחת. והכל בא"י עסיקינן. ונראה שרשב"ג אמר את דבריו ביחס לא"י, והרי ק"ו הוא שכ"ה גם בחו"ל, והמשנה מדברת בא"י והתוספתא בחו"ל. ועיין בהגהות חשק שלמה ב' א'.