תוספתא כפשוטה על מגילה א:א

11. כרכים המוקפין חומה מימות יהושע וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"א.

22. ר' יהושע בן קרח' אומ' מימות אחשורוש. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל, בירושלמי פ"א ה"א, ע' ע"א, ובבלי ב' ב'. ובד בטעות: רבי יהודה בן קרחה. ובבבלי שם פירשו שהת"ק ור"י בן קרחה חולקים בדרשת הכתובים, אבל בירושלמי שם אמרו בטעם הת"ק: ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון. 1 ועיין מ"ש בס' המכתם, עמ' 1, בשם רש"י, ובהע' ג' שם, וברשב"א עמ' 1 ואילך, ובהערות שם. ר' אבהו דרש ישיבה ישיבה וכו'. ולטעם ר' יהושע בן לוי בוודאי אין לדמות דין כרכים המוקפים לדין בתי ערי חומה, עיין להלן בירושלמי שם, וברש"י ג' ב' ד"ה שישב, ובתוספות שם ד"ה כרך, וברשב"א הוצ' רח"ז דימיטרובסקי, עמ' 17 ואילך, ובהערות שם.

32-4. אמ' ר' יוסה בן יהודה היכן מצינו לשושן הבירה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אלא משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ועיר. וכ"ה ("מימות יהושע בן נון") אף בד ובכי"ל. ובכי"ע חסר "מימות יהושע בן נון", ונשמט בט"ס, שמעולם לא נחלק אדם על שושן הבירה שהיתה מוקפת חומה. ובירושלמי הנ"ל: תני ר' יהושע בן קרחה אומר מימות אחשורוש. אמר ליה ר' יוסי בי ר' יהודה וכי מה עניין שושן הבירה לבוא לכאן. אם משושן הבירה את למד, מעתה בשושן הבירה אל יקראו (כלומר, בי"ד), 2 כפירוש בעל שדה יהושע. ושאר כל המקומות יקראו. 3 כלומר יקראו עכשיו בי"ד, שהרי מי יודע אם היו מוקפות בזמן אחשורוש. וכעין מה שהקשה ר' יוסה בר' יהודה לת"ק בתוספתא כאן כן הקשה, לפי הירושלמי, אף לר' יהושע בן קרחה על שאר המוקפות של זמנם: היכן מצינו שהיו מוקפות מימות אחשורוש (ובפרט בערים שלא היה שם ישוב יהודי עתיק). ומסיק שם: הא תלתא תניין, תנייא קדמייא סבר מימר מימות יהושע בן נון, תנייא אחרייא סבר מימר מימות אחשורוש, תנייא אחרייא סבר מימר עיר מכל מקום. נמצאתה אומר ר' יהושע בן קרחה ור' יוסי בי ר' יהודה שניהם אמרו דבר אחד, 4 דבר אחד ממש לאו דווקא, אלא שבעיקרו של דבר שניהם מודים שאין קורין בט"ו אלא במוקפין בשעת הקריאה, אבל בפרזות באותה שעה, אעפ"י שהיו מוקפות בימות יהושע בן נון, או בימי אחשורוש, קורין בארבעה עשר בין לר' יהושע בן קרחה בין לר' יוסה בר' יהודה. ודווקא לת"ק, שהשוה את המוקפין לדין בתי ערי חומה, אנו אומרים שאם היתה מוקפת בימות יהושע בן נון קורין בה בט"ו, אעפ"י שהיא עכשיו פרזית, כהלכות בתי ערי חומה (עיין בתו"כ במקומו, בבבלי כאן ג' סע"ב ובמקבילות), וכשם שקראו בא"י שהיתה חריבה בזמן אחשורוש (עיין מ"ש לעיל בפנים בריש פירקין). אבל לר"י בן קרחה ולר"י בר' יהודה צריכה שתהא מוקפת בשעת הקריאה דווקא. ושאלת הירושלמי להלן: חרב הכרך ונעשה של גוים וכו' היא אליבא דת"ק גרידא, אבל לר"י בן קרחה ולר"י בר' יהודה אין כאן שאלה כלל, ובתר עכשיו אזלינן. אלא שזה למד מטעם אחד, וזה למד מטעם אחר. 5 כלומר, לר' יהושע בן קרחה צריך שתהא העיר מוקפת חומה מימות אחשורוש ואילך, ולר' יוסה בר"י מספיק אם היא מוקפת עכשיו. ועל המשך הירושלמי עיין להלן. ולפי פשוטה של תוספתא הכוונה היא כמו שהסיקו בירושלמי, ור' יוסי בר' יהודה סובר שאין הולכין לא אחרי זמן של יהושע, ולא אחרי זמן של אחשורוש, אלא אחרי ההווה, ואם העיר מוקפת חומה עכשיו קוראין בט"ו, ואם היא פרזית עכשיו קוראין בי"ד, וכמו שאמרו בירושלמי (פ"א ה"א, ע' ע"ב): ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמן משפחה ומשפחה אילו הכפרים, מדינה ומדינה אילו הכרכים, עיר ועיר אילו העיירות וכו', מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה ומדינה מדינה ועיר ועיר. ולר' יוסי בר' יהודה הכוונה בפסוקים הללו היא למצב בזמן קריאת המגילה.

44-5. הסמוכין לכרך ונראין עמו הרי הן כיוצא בו. בירושלמי הנ"ל (אחרי "וזה למד מטעם אחר"): ותני כן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו. ברם ברור שהמלים "ותני כן" הן באשגרה מלמטה שם (כרגיל מאד בירושלמי), ופירושו שם: ותני כאן, 6 כן=כאן, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1236 ואילך. וכן מעתיק משם הרשב"א, סוף עמ' 28: ותני כאן הסמוך לכרך וכו'. אבל בפיסקא שלנו צ"ל: תני הסמוך לכרך וכו', והיא הברייתא שלנו, ואין לה יחס לדברי ר' יוסי בר' יהודה שהם מתפרשים כפשוטם, ואין להכניס לכאן את דרשת הבבלי ב' ב'. ובבבלי ג' ב': גופא (שם ב' ב') אמר ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך. תנא סמוך אע"פ שאינו נראה, נראה אע"פ שאינו סמוך. וכבר העיר 7 לפי כנה"ג הגהות ב"י טאו"ח סי' תרפ"ח, צ"ג ע"ד, והעירותי עליו בתס"ר במקומו, עמ' 226. ר' שמואל חכים (מהר"ש חקאן הלוי, בר פלוגתיה דמהר"י בי רב) שהתוספתא והירושלמי חולקים על הבבלי ומצריכים שניהם, סמוך ונראה. ושיעור הסמיכות הוא מיל כמפורש בבבלי ב' ב', וכן משמע מן הירושלמי פ"א ה"א, ע' ע"א. ודינו, איפוא, כעין תקיעת שופר בערים הסמוכות לירושלים בר"ה שחל להיות בשבת, עיין מ"ש לעיל ר"ה פ"ב, שו' 32, ד"ה שלשה, ובהערה 46 שם.