תוספתא כפשוטה על מועד קטן א:ז

121. מי שהיה כותלו גוהה לרשות הרבים סותרו וכו'. בכי"ע: כותלי גואה וכו'. וכל הברייתא בשם התוספתא בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ו. ולתשובה זו כיוון בב"י טאו"ח סי' תקמ"ד. ובירושלמי פ"א סה"ד, פ' ע"ג, פ"ב רה"ד, פ"א ע"ב: כותלו גוהה. וכ"ה (לעניין בניין כותלא דגנוניה, כותל חופתו, בימים שאסרו בניין של שמחה) בירושלמי תענית ספ"א, ס"ד ע"ד, שם פ"ד רה"ט, ס"ט ע"ב. ובבבלי ז' א': כותל הגוחה , וכ"ה שם י"ג א' בכי"מ. ובהוצ' שלפנינו: הגוהה. ופירש בערוך (ערך גה): כותל הגוהה וכו' פי' גוחן (כגי' כל כתה"י, לפי עדותו של קרויס בתוספות הערוך השלם, עמ' 117). וכן בפי' הר"ש בן היתום, עמ' 24: כותל הגוחה, כמו הולך על גחון. ותנחום הירושלמי בערך גהה (לפי בכר לקוטים מן ספר המספיק, החלק הגרמני, סוף עמ' 61 ואילך) מעתיק: כותל הגוהה, ומביא גם: כותל גוחן. וכ"ה בערך גחן שם. וכנראה שהוא תיקון ע"פ פירוש הערוך. ובר"ח סוכה מ"ה א': "פי' גוחות נוטות, כגון מי שהיה כותלו גוחה וכו', ופי' גוחה נוטה, והוא קיר נטוי " (תהלים ס"ב, ד'). והוא גוהה הוא גוחה הוא גואה. והנה בתוספתא בכל הנוסחאות, וכן הוא בשו"ת הרשב"א הנ"ל, ובבבלי הנ"ל בכל הנוסחאות: "לרשות הרבים", אבל בירושלמי בכל המקומות הנ"ל חסר "לרשות הרבים". והראב"ד (לפי נימוקי יוסף פ"א סי' אלף קנ"ה) מחק את המלים "לרשות הרבים" מן הבבלי, והסתייע מן הירושלמי. ובריטב"א ו' סע"א: והא דקתני כותל הגוהה לר"ה לאו דווקא, אלא למעוטי מוקצה שאין דר שום אדם סמוך לו. ובירוש' לא גרס ליה. וכן במאירי, עמ' ל"ה: ומה שכתו' בספרים כותל הגוחה לרשות הרבים לאו דווקא. ואף הר"ח בסוכה מ"ה א' הנ"ל לא העתיק "לרשות הרבים" (אעפ"י שגרס לה בבבלי כאן, עיי"ש בפירושו), משום שהוא לאו דווקא. וכן נראה מסתימת רוב הפוסקים. ועיין מ"ש בהעמק שאלה לשאילתות סי' ק"ע אות א'. אבל ר' יצחק בסמ"ק סי' קצ"ה כתב שברשות הרבים דווקא. 13 בד' קרימונה, פ"ה ע"א. וכן הביאו בשמו במרדכי פ"א סי' תתמ"א, בארחות חיים ח"א ה' חוה"מ סי' כ', צ"ב ע"ב, ובאגודה פ"א סי' ד', קכ"ז ע"ג. וכן משמע מדברי השיטה לתלמידו של ר"י מפריס, סוף עמ' מ"ט.

222. ובונה אותו. ופי' בירושלמי ובבבלי הנ"ל, שאם לא יתירו לו לבנות לא יסתור ויבוא לידי סכנה.

3חומת העיר שנפרצה גודרין אותה וכו'. רי"ץ גיאת ה' חוה"מ, עמ' י"א, ראבי"ה ח"ב סי' תתי"ד, עמ' 501, שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ו הנ"ל, כגירסת הנוסחאות ("חומת העיר"). ועיין מ"ש להלן, שו' 23, ד"ה ברם. ובמשנתנו פ"א מ"ד: ומקרין את הפרצה במועד, כלומר שלא כדרכו, עיין בירושלמי פ"א ה"ד, פ' ע"ג, ובבלי ז' א'. ומה שהתירו לעשות ליחיד באופן ארעי, התירו לרבים לעשות כדרכו, עיין בבלי ה' א'. ומדברים כאן בחומת העיר שבתוך ערי ישראל, שהחומה היא לנטירותא יתירה מפני הגנבים, והם נשמרים מבלי זה בתוך הבתים והחצרות, ואין דינה ככותל החצר שאפילו יחיד בונה כדרכו, עיין בבלי ז' א'.

422-23. גדרוה ונפרצה אין גודרין אותה. וכ"ה ברי"ץ גיאת ובשו"ת הרשב"א הנ"ל, אבל בראבי"ה הנ"ל חסרה פיסקא זו, וברור שנשמטה שם בטעות ע"י הדומות, שהרי רבינו להלן מפרש אותה: מפני שנשמרים בחצרותיהן ובבתיהן, לא התירו להקל כולי האי בחומת העיר, ופירוש זה לא יתכן אלא לבבא זו. והטעם שאסרו לגדור פעם שנייה הוא משום שפשעו בבניין, ולא בנו כהוגן, ולפיכך קנסו אותם. ועיין בתוספות ב"ק ק' ב' ד"ה אומר, וב"ב ב' א' ד"ה אומר. ושמא קמ"ל שם שאין קונסין אותו, אעפ"י שלא גדר כהוגן, משום שבכלאים אין צורך במחיצה חזקה.

523. אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכו. וכ"ה בראשונים הנ"ל. וברי"ץ גיאת הנ"ל: ובונה כדרכו ואינו חושש . והכוונה היא שלא זו בלבד שאם לא בנו כהוגן ונפלה גודרין אותה, אלא מותר לסתור לכתחילה מיד, ולבנותה כדרכה. ברם בשאילתות סי' ק"ע: הא דחצר ונפלה בונה אותה. ואם היתה בעיר הסמוכה לכפר (צ"ל: לספר, כמו שהגיהו בגליון) סותר ובונה כדרכו ואינו חושש . וכנראה שרבינו גרס כאן ברישא: כותל החצר שנפרץ וכו', ועיי"ש בהעמק שאלה אות י"ג. וצ"ע.