תוספתא כפשוטה על מועד קטן ב:יב

135-37. מכביש של כובסין שהתירו קודם למועד אין מחזירו לו, ואין צריך לומר שאין נוטלו הימנו, של בעלי בתים נוטלו הימנו, ואין צריך לומ' שמחזירו לו. וכ"ה בד. והנכון הוא בכי"ע ובכי"ל. ובכי"ע: נוטלין הימנו ואין מחזירין לו, ושל בעלי בתים מחזירין לו ואין צריך לומר נוטלן הימנו. וכן בכי"ל: נוטלו ממנו ואין מחזירו לו, של בעלי בתים מחזירו לו ואין צריך לומ' שנוטלו ממנו. והנה כי"ו הוא כרגיל קרוב לד והם ממשפחה אחת. אבל כי"ל אינו ממשפחת כי"ע, ואף ברישא כאן הגירסא בכי"ל כגירסת כי"ו וד ("שהתירו קודם למועד"), ובכי"ע שם: שהתירו מערב יום טוב. ויש כאן שתי עדיות נגד עדות אחת. ובמשנת שבת ספ"כ: מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין, ושל כובסין לא יגע בו. ר' יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו 40 ברוב רובן של הנוסחאות הגירסא היא: "כליו ושומטן", ולפנינו: כלו ושומטו. ובכ"י אוקספורד וד' שונצינו (לפי דק"ס שם, עמ' 333, הע' ב'): מכיר את כליו ושומטן. וכ"ה במשנה כ"י קויפמן, פרמה, משניות על קלף שבביה"מ כאן, ובה"ג ד"ב, עמ' 112. והיא כנראה הגירסא הנכונה, עיין במלא"ש שם בשם ר' יהוסף אשכנזי. ושומטן. ועיי"ש במלא"ש ובהפלאה שבערכין ערך כבש. וכאן אמרו שאף בחול המועד אין מתירין את המכבש של כובסין אלא שאם היה מותר מערב יו"ט נוטלין ממנו את הכלים המיושרים (או המקופלים), אבל אין מחזירין את הכלים למכבש של כובסין. ודינו כדין המנעל שעל גבי האמום ששנינו לעיל, ובין המכבש של כובסין ובין האמום של רוצענים שניהם כלי אומן הם. ועיקר החידוש שאין מחזירין לו, אבל ליטול ממנו, הרי לר' יהודה מותר אפילו בשבת, אם היה מותר מערב שבת. ובמכבש של בעלי בתים שאינו כלי אומן מותר אף להחזיר בחולו של מועד. והוא הדין שמותר להתירו, ולא נקטו כאן "שהתירו קודם למועד" אלא משום מכבש של כובסין. ועיין מ"ש לעיל שבת פט"ז, שו' 11, ד"ה מכבש, על צורת המכבש, אבל עצם העניין אינו שייך לכאן, ושם מדברים בנטילת חלקי המכבש, וכאן בנטילת הכלים מן המכבש כבמשנת שבת הנ"ל.