תוספתא כפשוטה על נזיר ג:יא

127-29. האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ולא היפר לה, ר' מאיר ור' יהודה אומ' הוא נותן אצבע בין שיניה, אם רצה להיפר היפר. וכ"ה בירושלמי סוף נדרים, מ"ב סע"ד, אלא ששם בטעות: שכן אם רצה להקם מוקם, וצ"ל כלפנינו כאן, וכמו שהגיהו בד"ח. וכ"ה ("אצבע") בבבלי בכל מקום, עיין להלן. ובד: אצבעו. וכ"ה גם בירושלמי כתובות פ"ז סה"ב, ל"א ע"ב. ובבבלי כתובות ע"א א': ר' מאיר ור' יהודה אומרים היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר יפר וכו', איפוך ר' מאיר ור' יהודה אומרים הוא נותן וכו'. ועיין בבלי שם נ"ב א', נ"ט ב'. ומן המלים "שנדרה בנזיר" ואילך עד "וביקש להעבירני" להלן פ"ד, שורה 35, חסר בכי"ו, והשלמתי ע"פ כי"ע.

229. אי איפשי באשה נזירה וכו'. וכע"ז בירושלמי סוף נדרים הנ"ל ולהלן בסיפא. ובד: באשה נדרני' . וכ"ה בבבלי כתובות ע"א א'.