תוספתא כפשוטה על נזיר ג:טו

141-42. הפריש מעות לנזירותו, לא נהנין ולא מועלין, מפני שהן ראויין לבוא בכולן שלמים וכו'. כל הברייתא מפורשת במשנתנו מעילה פ"ג מ"ב, והובאה בבבלי במכילתין כ"ד ב', מנחות ד' ב'. ופירש"י במנחות שם: לא נהנין מדרבנן. אבל במיוחס לרש"י כאן כ"ד ב' ומעילה י"א א' משמע שאין נהנין מדאורייתא, ודווקא במקצתן, אבל נהנה מכולן מועלין מדאורייתא. ובתוספות (כ"ד ב', ד"ה שלאחר מיתה) נסתפקו בכך, וכתבו: שמא אפילו מדאורייתא אסור, אע"ג דקיימא לשלמים, מידי דהוה אשלמים מחיים, דנהי דמעילה ליכא, איסור דאורייתא איכא. ומדברים כאן שהפריש מעות ואמר אילו לנזירותי (עיין בתוספות כ"ד ב', ד"ה היו לו), וכיון שלא פירש כלום, אם תזדמן לו בהמה שמינה 20 ובבבלי מעילה י"א א': אמרה תורה במעות סתומין הבא שלמים. יביא בכולן שלמים אם ירצה, והשאר יביא מביתו, ולפיכך אין מועלין בהם (תוספות שם, ד"ה מפני). וכל הברייתא נסמכה למשנתנו כאן פ"ד מ"ד: היו לה מעות סתומים וכו'.

242-43. [מת, מעות סתומין יפלו לנדבה, מעו' מפורשין, דמי חטאת ילכו לים המלה, לא נהנין ולא מועלין, דמי עולה וכו']. כ"ה בד, וכמשנת מעילה פ"ג הנ"ל. ובכי"ע נשמט כ"ז, ואפשר שהסופרים חשבוה לפיסקא ממשנתנו כאן פ"ד מ"ד הנ"ל (אבל שם לא נזכרה מיתה). ובתוספות כ"ד ב', ד"ה יפלו, כתבו שמעות סתומין כאן אינן כמו "המפריש מעות" שברישא, וכאן מדברים שאמר: הללו לקרבנות נזירותי, שאינו יכול להביא מכולן קרבן אחד, דהא קרבנות קאמר. ולעיל שם חילקו בין חי למת, ודווקא בחי אפשר לומר שמא ימלך ויביא בכולן שלמים, אבל אם מת אינו שייך לומר שמא ימלך, וחזקתן שיש בהן חטאת. ועיין בקרן אורה כ"ה א'. ובר"מ פ"ט ה"ד: כיצד הן מעות סתומין, כגון שהפריש מהן קרבנותיו ולא 21 כ"ה הגירסא הנכונה, וכ"ה בכי"י, וכן מביא במעשה רקח במקומו בשם "נ"א כ"י קדמונית". וכן הגיהו בד"ח. ובד' ישנים: לא. אמר כלום, אבל אם אמר אילו לחובתי 22 וכ"ה הגירסא בבבלי גם בכי"מ ובראשונים. ועיין בקרן אורה כ"ו ב', ד"ה ולעניין. הרי אילו כמפורשין. והוא כאיכא דאמרי בדברי רב אשי כ"ו א', וכפירוש הרא"ש שם: לחובתי יש במשמע לשון חטאת, דאינה באה כי אם חובה (מה שאין כן עולה ושלמים שבאים גם בנדבה). ובמאירי שם: לחובתי, כלומר, לכל הקרבנות שאני חייב, והוא מתוספות שם, ד"ה ולאפוקי. ובירושלמי פ"ד ה"ד, נ"ג ע"א (שקלים פ"ב ה"ה, מ"ו ע"ד): מתניתא וכו' אילו הן מעות סתומין, כל שדמי חטאת מיתות 23 נקטו "מיתות" משום שהברייתא מפרשת את משנת מעילה פ"ג מ"ב. מעורבות בהן, ואפילו הפריש דמי חטאות (מיתות) 24 מלה זו היא באשגרה מלעיל. מתוכן מעות סתומין הן. וחולק על רבא בבבלי כאן כ"ו א'. 25 עיין במאירי שם, בתוספות רי"ד ובפי' רבינו עזריאל, הוצ' ר"נ זק"ש, עמ' מ"ט, ובהע' 58 שם. והשוה לשון הירושלמי שהבאנו בפנים. ועיין בתוספות שם, ד"ה אמר. ובתוספתא מעילה פ"א ה"ט: המפריש מעות לנזירותו, לא נהנין ולא מועלין, מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים. במה דברים אמורים בזמן שהיו סתומים, אבל אם מפורשין מועלין בדמי חטאת ובדמי עולה ואין מועלין בדמי שלמים, אם היתה בהמה, מועלין בחטאת ובעולה ואין מועלין בשלמים. מת, היו סתומים יפלו לנדבה, אם היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי עולה ודמי שלמים יקרבו, אם היתה חטאת, תמות, עולה ושלמים יקרבו. ומכאן שמפורשין הם מפורשין ממש. ועיין בדברי רב אשי בבבלי כ"ו א'. ואמרו בבבלי (כ"ה א') שהלכה היא בנזיר שבמעות סתומין יפלו לנדבה, אעפ"י שדמי חטאת מעורבין בהן, 26 ועיין גם בירושלמי פ"ד ה"ד, נ"ג ע"א, שקלים פ"ב ה"ה, מ"ו ע"ד. ונותן אותן לשופר של נדבה 27 עיין לעיל שקלים פ"ג ה"ז ומש"ש בח"ד, עמ' 702. וקרבין עולות לקייץ המזבח, וכדין משנתנו בתמורה פ"ג מ"ד.

344. [ונאכלין ביום אחד, ואין טעונין לחם]. וכ"ה במשנת מעילה הנ"ל ובמשנתנו כאן פ"ד סמ"ד. ועיין בירושלמי למשנתנו ובגליון אפרים שם. ועיין בצפנת פענח פ"ט מה' נזירות ה"ג. ואשר לזרוע עיין בקרן אורה כ"ד א, ד"ה ולעניין זרוע, ולהלן פ"ד, שורה 53, ד"ה ואינן.

445-47. אילו לעולתי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי עולה יביא עולה, והשאר יפלו לנדבה. אילו לשלמיו, והשאר לשאר נזירותו, ומת, דמי שלמים יביא שלמים, והשאר יפלו לנדבה. ולהלן מעילה פ"א ה"י: דמי עלה יביא עלה (=עולה), מועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן, אילו לשלמי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי שלמים יביא שלמים, מועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה, ואין מועלין בהן. 28 אצל צוקרמנדל שם גירסא שאינה קיימת כלל, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 289. והנכון הוא בד שם: דמי שלמים יביא שלמים, ואין מועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן. ובבבלי כאן כ"ו ב': דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, והשאר יפלו לנדבה, ומועלין בכולן, ואין מועלין במקצתן. ובהגהות הגר"א שם הגיה ע"פ התוספתא במעילה (כגירסת ד שם), מפני קושיית הר"ם בתוספות כאן, ד"ה ואין מועלין במקצתן. ובפ"ט מה' נזירות ה"ז פסק הר"מ: דמי עולה יבאו עולה, והשאר יפלו לנדבה. ובפ"ד מה' מעילה ה"ג פסק: אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי, ונהנה בכולן מעל, נהנה במקצתן לא מעל, שאין בדמי שלמים מעילה. ובקרן אורה כ"ו ב' (ד"ה והשאר, ולהלן שם, ד"ה דתניא) פירש שמלשון הר"מ משמע שהכוונה אם לא מת, עיי"ש. ועיין בהר המריה בה' מעילה פ"ד הנ"ל אות י', ודברי המיוחס לרש"י בפירוש הברייתא בנזיר כ"ו ב' קשים מאד להולמן, כפי שמוכח מהמשך הברייתא, עיין מ"ש להלן בסמוך. אבל הר"מ פסק את ההלכה בשלא מת, ולא כיוון לברייתא זו שבבבלי ושבתוספתא. ועיין מ"ש במרומי שדה כ"ו ב', ד"ה תניא.

547-48. אילו לעולתי ואילו לחטאתי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי חטאת ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין. ובתוספות כ"ו רע"ב ובפי' הרא"ש שם הסתייעו מן התוספתא כאן שבמת עסיקינן. ולכאורה דבריהם תמוהים, שהרי גם בבבלי שם מפורש "דמי חטאת ילכו לים המלח", ואם בהי עסיקינן למה לא יקריב את חטאתו. 29 ועיין במיוחס לרש"י שם. אבל נראה שהפירוש הנכון בדברי המפרש הוא באורח מישור במקומו, והסכים לו גם ר"ב רנשברוג בהגהותיו שם, אות א'. ולהלן מעילה פ"א הנ"ל: אילו לחטאתי, והשאר לשאר נזירותי, ומת, דמי חטאת וכו', והשאר רצה להביא בהן עולה יביא, שלמים יביא, ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן. וכ"ה בד שם. ובירושלמי פ"ד ה"ד, נ"ג ע"ב (שקלים פ"ב ה"ה, מ"ו ע"ד), ולהלן שם, נ"ג סע"ב-רע"ג: אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן. ובד כאן: אלו לחטאתו והשאר לשאר נזירותו דמי חטא' ילכו לים המלח לא נהני' ולא מועלי'. ובבבלי כ"ו ב': אלו לחטאתי, והשאר לשאר נזירותי, דמי חטאת ילכו לים המלח, והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים, ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן. וכ"ה בר"מ פ"ד מה' מעילה ה"ג, ועיי"ש פ"ט מה' נזירות ה"ו. וגירסת התוספתא במעילה קשה, שאם רצה להביא בכולם שלמים, למה מועלין בהן, והרי דינו צריך להיות כלעיל, שורה 41–42, ד"ה הפריש. ועיין בתוספות כ"ו ב', ד"ה והשאר, ולעיל שם כ"ו א', ד"ה ולאפוקי. 30 אבל עיין בפי' הרא"ש שם. אבל הר"מ בספ"ה מה' פסולי המוקדשין גרס גם בבבלי כ"ו א': רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא, עולת בהמה יביא. ובתוספתא מעילה פ"א הי"א (בכי"ו) מפורש בשניהם: לא יביא (כנוסחאות שלנו בבבלי), וכן היה בתוספתא לפני הראב"ד בהשגות שם ולפני המאירי כ"ו א' (סד"ה חייבי קנין). ועיין בקרן אורה כ"ו ב', ד"ה ואכתי, במרכבת המשנה ובהר המריה בספ"ה מה' פסולי המוקדשין, ובמרומי שדה כ"ו א'.

648-50. אילו לחטאתי ואילו לעולתי ואילו לשלמיי, ונתערבו, הרי זה לוקח בהן שלש בהמות, בין ממקום אחד בין משלש מקומות, מחלל דמי חטאת על חטאת וכו'. וכע"ז להלן מעילה פ"א הי"ב. והלכה זו, בכל דמי קדשים שונים שנתערבו, להלן זבחים פ"ח ה"ב. ובתוספות ישנים יומא נ"ה ב', ד"ה ונברור (הראשון), הביא הריב"א את כל הברייתא בשם תוספתא מעילה (ושם: בין ממקום אחד בין משנים ושלשה מקומות), וכ"ה בשמו גם בתוספות סוטה י"ח א' (ושם הגירסא כלפנינו). ופסקה הר"מ בפ"ד מה' מעילה ה"ג, ולעניין דמי שאר זבחים בפ"ו מה' פסולי המוקדשין ה"ט. ועיין בתוספות כ"ו א', ד"ה ולאפוקי. והר"מ לא העתיק "בין ממקום אחד בין משלש מקומות", וכוונת התוספתא היא, כנראה, בין שלקח בהן ממקום אחד של התערובות, בין שלקח בהן משלשה מקומות של התערובת לא איכפת לנו בזה, שהרי אומר דמי קרבן זה בכל מקום שהם מחוללים על בהמה זו, ובלבד שלא יתן לבעלים מן המעות עד שיחלל את כולן, כמפורש להלן.

751. לא יתנם לבעלים עד שיחללם על כולם. וכ"ה להלן זבחים פ"ח ה"ב הנ"ל. ולהלן מעילה פ"א הי"ב הנ"ל: מועלין בכולן ומועלין במקצתן, וכ"ה בר"מ פ"ד מה' מעילה ה"ג הנ"ל, ועיין שם בכ"מ בשם מהר"י קורקוס. ועיין מ"ש בזה הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"א סי' ל"ד. וברור שלא יתן לבעלים עד שיחלל על כולם, שהרי אם קנה בהמה, ואמר דמי חטאת בכל מקום שהן מחוללין על בהמה זו, עדיין נשארו בתערובת דמי עולה ודמי שלמים, ואינו יכול ליתן לבעלים מדמי התערובת, שמא נותן לו דמי עולה, או דמי שלמים (שאף מהם אסור ליהנות לכתחילה). ולפיכך אינו נותן לבעלים עד שחילל את כל המעות על הבהמות, וכל הדמים הן חולין.