תוספתא כפשוטה על נדרים ז:ז
תוספתא כפשוטה על נדרים · Tosefta Kifshutah on Nedarim 7:7
Open in the reader →135-36. קונם שאני עושה לפיך שנהנית לאבא, ר' נתן אומ' יפר, וחכמים אומ' לא יפר. וכ"ה בד, אלא ששם: שנהנ' לאב' ולאביך ר' נתן וכו'. אבל בדפוס ראשון: בספ' א' שאני עוש' לפי' אם נהני' לאב' ולאביך ר' נתן או' לא יפר וחכמים אומרים יפר . ובכי"ע: קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לבך (צ"ל: לפיך), ר' נתן או' לא יפר וחכמ' אומ' יפר. וכן היתה הגירסא בקג"נ. ועיין מ"ש להלן. וכן במשנתנו פי"א מי"א: קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך וכו' הרי זה יפר. ובתוספות, בפי' הרא"ש ועוד פ"ט ב' הביאו בשם הר"א ממיץ שגרס במשנתנו ה"ז לא יפר, ופירש שאין כאן לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה. ולפ"ז סתם משנתנו כחכמים כאן לפי גי' כי"ו וגירסת ד שבפנים. אבל בירושלמי פי"א הי"ב, מ"ב ע"ד, ובבבלי פ"ט ב' בברייתא שלנו ר' נתן אומר לא יפר, וחכמים אומרים יפר. ומשנתנו לפי גירסת רוב הנוסחאות היא כחכמים. והואיל ובירושלמי לא נתנו טעם כלל לדברי ר' נתן, הרי מסתבר טעמא של הר"א ממיץ שלר"נ אינו יכול להפר כלל, ותעשה לפיו ולא תהנה לאביה ולאביו, כלעיל ריש פירקין, שו' 3, ומקבילות. אבל רוב הראשונים פירשו בבא זו ע"פ הסיפא (עיין מ"ש להלן בפירושה), ולפי ר' נתן לא יפר מיד, משום שעדיין לא חל נדרה, אבל כשתעשה לפיו מפר, וחילקו בין אומרת סתם "קונם שאני עושה לאבא וכו'" ובין אם תלתה את איסורה בעשייה לבעלה, עיין ר"ן למשנתנו ועוד.