תוספתא כפשוטה על פסחים א:א

11. אור לארבעה עשר בודקין וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע, בכי"ל ובמשנתנו פ"א מ"א. ובקג"נ: אור ארבעה עשר וכו'. ועיין בבאור נוסחאות להר"ב נאה במס' פסחים שהוציא לאור (גמרא שלמה), ג' ע"א. ועיין להלן פ"ג, שו' 59.

21-2. אין בודקין לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא לאור הנר. וכ"ה במכילתא דרשב"י בא, עמ' 22, לפי גירסת מדרש הגדול שם (י"ב, י"ז). 1 בפסיקתא רבתי פ"ח, הוצ' רמא"ש, כ"ט ע"א: שאין מבערין את החמץ בפסח לא לאור הלבנה ולא לאור החמה אלא מדליק נרות ומפשפש את החמץ בפסח. ועיין בהלכות פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' ו', ובה"ג ד"ב, עמ' 133, ובשבה"ל הקצר ריש כלל ז'. וכנראה שהוסיפו שם "ולא לאור האבוקה" ע"פ הבבלי ז' סע"ב. ובירושלמי פ"א ה"א, כ"ז ע"א: אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר. וצריך לבדוק לאור הנר (כלומר, אפילו ביום)? נישמעינה מן הדא, אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור הככבים, אלא לאור הנר. ניחא לא לאור הלבנה, ולא לאור הכוכבים, אלא לאור חמה, וכי יש חמה בלילה? [תיפתר שלא בדק]. 2 כגירסת הראשונים, עיין אהצו"י, עמ' 2, וירושלמי כפשוטו, עמ' 369. וכ"ה בס' המכתם, עמ' 374, בפי' הר"י מנרבונא, פי' הריבב"ן וחי' הר"ן ח' א'. אבל וודאי גמור אין כאן, ואפשר שיש כאן פירוש שנוסף בגוף הירושלמי, עיין מ"ש הר"ב נאה באוצר הראשונים (לחי' הר"ן ד' א'), ל"ו ע"ד, הע' 14. הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר. ובירושלמי לעיל ולהלן שם מפורש שבי"ג ניסן אינו בודק לכתחילה כלל, ואפילו במערות ובמחילות אינו בודק סמוך לאור י"ד מבעוד יום, אפילו לאור הנר, מפני שאין הנר מנהיר ביום כשם שהוא מנהיר בלילה. והברייתא שלנו מדברת איפוא בי"ד ניסן, ופירשה הירושלמי שאין בודקין לאור החמה גרידא (אם לא בדק בלילה), ולא לאור הלבנה גרידא, ולא לאור הכוכבים גרידא (אעפ"י שאורן מתרכז יותר בחורין ובסדקין, ואינו מתפזר לצדדין) אלא לאור הנר יחד עם כל אחד מהן. והפירוש מוכרח מתוכו שאם בי"ד עסיקינן, הרי אינו יכול לבדוק בליל הפסח, ובהכרח שאין בודקין לאור החמה פירושו לאור החמה גרידא, אלא צריך נר אף ביום. וכנראה שטעם הירושלמי הוא "שלא לחלוק בין ביעור לביעור" (עיין להלן, כ"ז ע"ב שם), ולפיכך אין הבדל בין בית שיש בו אורה 3 ואינו מחוייב להאפיל את החלונות, כפי שמוכח מהמשך הירושלמי. ואעפ"י שאור הנר ביום אינו מועיל, מ"מ לא חלקו בין ביעור לביעור. ועוד שאור הנר מועיל לחורין ולסדקין שאין אור השמש נכנס לתוכן, עיין במדרש שכל טוב בא, עמ' 101. לבית שאין בו אורה ובין סתם בתים לבתי כנסיות ובתי מדרשות. ועיין בראשונים שציין באהצו"י, עמ' 2 ואילך, ובשי"ק ד"ה לא ובמה"פ ד"ה הדא וד"ה לא. ברם בבבלי ז' סע"ב: ת"ר אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה , 4 אבל עיין בהערת הר"ב נאה לס' המכתם, אוצר הראשונים, קמ"ו סע"ד, הע' 6. אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה. ולפי גירסא זו בהכרח אין לפרש ש"לאור הנר" דבוק לכולם, שהרי אין בודקין לאור האבוקה אפילו אם יש נר עמה (עיין בבלי ח' א', וירושלמי הנ"ל), וממילא עלינו לפרש שאין בודקין לאור החמה ולא לאור הלבנה וכו', אלא לאור הנר גרידא. והברייתא אומרת שאין בודקין בי"ג סמוך לערב לאור החמה, אלא מחכה לערב כדי שיבדוק לאור הנר. ולהלן שם שואל התלמוד: והאמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת? כלומר, אכסדרה, שהיא פרוצה לגמרי מרוח אחת ויש לה הרבה אור, בודק אותה בי"ג מבעוד יום לאור החמה, ואינו צריך לחכות עד הלילה כדי שיבדוק אותה לאור הנר, כמו שהבינו כמה מן האחרונים בפרש"י, ומקשה התלמוד מן הברייתא הנ"ל על דברי רבא. ומתרץ התלמוד: לא צריכה לארובה דבחדר וכו', לצדדין. כלומר הברייתא אוסרת לבדוק לאור החמה בחדר מואר שלא כנגד הארובה, אבל כנגד הארובה מותר, וכאכסדרה דמיא. ברם כמה מן הראשונים סוברים שאין בודקין בי"ג ביום, מפני שאין בני אדם מצויים בבתיהם, 5 ואור לי"ג אינו בודק, מפני שמצותו בכך שיבדוק בי"ד, או בסמוך לו מיד, כפי שמוכח בירושלמי לעיל שם, וכפירושו של בעל שדה יהושע. ועיין בעמודי ירושלים בירושלמי שם שהעיר על שיטת הראב"ן הסובר שאם בדק בי"ג חוזר ובודק בי"ד, עיי"ש. וכן ביבין שמועה להרשב"ץ, כ"ו ע"ג: וכתב רבינו אבן מגש ז"ל בני אדם המכבדין חדריהם בי"ג בניסן ומכוונין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהרין שלא להכניס שם חמץ עוד, אעפ"כ צריכין בדיקה ליל י"ד. כמפורש בבבלי ד' א'. ולפי שיטה זו דברי רבא שאכסדרה לאורה נבדקת בהכרח פירושו נבדקת לאורה בי"ד, אם לא בדק בי"ג בערב. ולפי זה אין להבין כלל את קושיית הבבלי על רבא לפירוש הנ"ל, שהרי אינו יכול להמתין לערב שהוא ליל פסח. ולפיכך פירש הר"ח שם: ואכסדרה לאורה נבדקת, אתא "ולא לאור החמה" (כלומר, בברייתא הנ"ל) לאשמעינן שהבודק ביום, בזמן שהחמה מצויה בעולם, כשהוא בודק בבית אינו בודק אלא בנר. ולפ"ז ברור שלשיטה זו אף הבבלי פירש את הברייתא שאין בודקין אפילו בי"ד ביום אלא עם נר דווקא, והקשו על רבא שאמר אכסדרה לאורה נבדקת ואין צורך בנר. ותירץ שהברייתא מדברת בבתים, ושלא כנגד הארובה. וכן, כנראה, מפרשים כמה מן הראשונים, עיין במאירי ז' סע"ב ובראשונים שהביא באהצו"י, עמ' 2 ואילך. ועיין מ"ש בצל"ח בסוגיין (ועיין מ"ש על פירש"י בפני יהושע). ועיין בב"ח או"ח ריש סי' תל"ג ובברכי יוסף שם. 6 ועיין בפי' ר"י מנרבונא ח' א' ד"ה ואכסדרה, ובהערות הר"ב נאה שם, ועיין בחי' הר"ן שם ד' א' ד"ה ואיכא מ"ד ובהערות הר"ב הנ"ל שם. ובפנים תפסתי כפירוש הפשוט בירושלמי ובבבלי. והנה בתוספתא ובמכילתא דרשב"י, עמ' 22, ובברייתא שבבבלי לא נזכר "אור הכוכבים" כלל, וברי"ץ גיאת ה' פסחים, עמ' ע"ז, הרכיב את נוסח הבבלי עם הירושלמי, עיי"ש בהערה י"ג. ועיין בפרקי דר"א פ"כ, הוצ' הרד"ל, מ"ו ע"ב, ועיי"ש הערה כ"א, ומגירסת הירושלמי קצת סיוע לדבריו על ההבדל בזה בין הירושלמי והבבלי. 7 ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 99, הע' 85. ועיין בבלי כאן ב' א'. ובפסיקתא זוטרתי שמות י"ב ט"ו, ל"א ע"א: ושלש בחמה ותחת הכוכבים וכו', וכנראה שצ"ל: בחמה [ותחת הירח] ותחת הכוכבים, עיין בפי' הריטב"א להגדה של פסח סד"ה מצה זו שאנו אוכלים. והמקור שם צ"ע.

32. לפי שבדיקת הנר יפה מרובה. וכ"ה בד ובקג"נ. וכ"ה בכי"ל (אלא שם: ומרובה). ובכי"ע: לפי שאור הנר יפה לבדיקה. וקרוב לוודאי שהוא "מתוקן" ע"פ הבבלי ח' א'. 8 פיסקא זו של התוספתא חסרה בירושלמי ובבבלי כי"מ, אבל ישנה גם בקטעים מן הגניזה שפרסם לוו. ובמדרש הגדול י"ב, י"ז, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' קצ"ח: לפי שבדיקת הנר יפה מאור החמה ומאור הלבנה. ושמא היתה לפניו פיסקא זו במכילתא דרשב"י. והגירסא שלפנינו בתוספתא קשה. ור' יונה בר' גרשון מגיה בתוספתא: יפה מארובה (עיין בבלי ח' א' הנ"ל), והוא קרוב קצת לגירסת בעל מדרש הגדול.

43. אע"פ שאין ראיה לדבר וכו'. מכילתא דרשב"י ובבלי הנ"ל. ועיין בירושלמי לעיל שם ובבלי ז' ב'.

54. נר אלים נשמת אדם. וכ"ה בכל הנוסחאות ("אלהים"). אבל בפסוק (משלי כ', כ"ז): נר ה' וכו'. ועיין מ"ש הר"ב נאה בבאור נוסחאות לגמרא שלמה, מ"ב רע"א.