תוספתא כפשוטה על פסחים א:ג

18-9. חורי הבית העליונים והתחתונים וכו'. ירושלמי פ"א ה"א, כ"ז ע"ב, בבלי ח' א'. ופירשו בירושלמי שאף התחתונים בכותל הם, אלא שהעליונים הם למעלה מעשרה והתחתונים למטה מעשרה (אבל למעלה מג' טפחים), ולפיכך לא חששו שמא נפל לשם חמץ, אבל אם הוא משתמש בחורים בין כך ובין כך צריך בדיקה. ועיין במה"פ. ועיין במאירי שם. ובבבלי פירשו שהעליונים והתחתונים ממש אינם צריכים בדיקה, והאמצעים צריכים בדיקה.

29. היציע והדות. בכי"ל: היציע והחדות, וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בבבלי: וגג היציע ("והדות" ליתא שם). ונראה שבא"י פירשו יציע מעין גזוזטרא, והיא באה יחד עם הדות, ואף יציע עצמו אין צריך בדיקה, עיין מ"ש לעיל עירובין פ"ח הי"ח, שו' 59–60, ד"ה ופירוש. ועיין מ"ש להלן בשם הר"ח והריטב"א. והעמידוה בירושלמי בחדות שיש לה ליזביז, ולפיכך לא חששו שמא נתגלגל חמץ לשם.

3וגג הבית. כ"ה בד ובכי"ע ובכי"ל ובקג"נ, ובכי"ו נשמט בטעות ע"י הדומות. ובירושלמי בטעות: וגג הבד. אבל ברי"ץ גיאת ה' פסחים, ריש עמ' ע"ט, מעתיק בשם הירושלמי: גג הבית. ובבבלי בכל הנוסחאות חסר וגג הבית, ואינו גם בה"ג, ד"ו כ"ח ע"ב, ד"ב, עמ' 134, ובה"פ, עמ' ז'. ברם בשאילתות צו סי' ע"ט: וגג היציע וגג הבית . וכן, כנראה, היה גם לפני הרי"ץ גיאת הנ"ל, סוף עמ' ע"ח. ובר"ח: והגג שאין בני אדם משתמשים בו, וכן היציע וכו'. וכן בנימוקי יוסף לפסחים 12 נדפס על שם הריטב"א, עיין מ"ש בה' הירושלמי להר"מ, עמ' מ"א, הע' 110, בשם הר"י פערלא. ח' א': גירסת הרי"ט ז"ל והגג והיציע , ולא גרסינן גג היציע, דשאר גגות נמי אין צריכין בדיקה, שעורבין מצויין שם. והיא גירסת הר"ח אלא שהריטב"א פירש שגג דינו כחצר, עיין לעיל בבבלי שם. ועיין בתוספ' רי"ד שם ד"ה וגג. 13 עיין בהערות הר"ב נאה בבאור נוסחאות לבבלי ח' א' (מ"ד ע"א), שו' 24.

4וגג המגדל. וכ"ה בירושלמי ובבבלי ובשאילתות ובה"ג ד"ב הנ"ל. אבל בכתה"י הבבלי חסר וגג המגדל. ועיין עיטור ה' ביעור חמץ, הוצ' רמא"י קי"ח ע"ג, ובהערה י"ד שם. ועיין מ"ש הר"ב נאה בבאור נוסחאות במקומו, מ"ד ע"א, שו' 24.

5בית התבן. וכ"ה בירושלמי. ובבבלי הנ"ל: ומתבן . ומכאן משמע שהיא היא, עיין מ"ש לעיל עירובין פ"ו, הערה 42. אבל עיין בהעמק שאלה לשאילתות סי' ע"ט, אות ד' (וצ"ל שם: בית התבן, במקום בית האבן).

610. ובית העצים. וכ"ה בירושלמי. אבל בבבלי בדפוסים ובכל כתה"י, וכן בה"ג ובה"פ הנ"ל ליתא. וכן מחקה בח"ד, מפני שאמרו בפירוש בבבלי ח' א': אמר רב פפא בי ציבי ובי תמרי צריך בדיקה. ברם בשאילתות הנ"ל: ובית העצים וכו' אין צריכין בדיקה וכו', ובי ציבי צריכין בדיקה. ובעל כרחינו אנו אומרים שבית העצים לחוד ובי ציבי לחוד. וסתם ציבא הוא עץ קטן, ולפעמים הוא נמלך באמצע האכילה והולך לבי ציבי ליטול קיסמין להוסיף על המדורה. והתלמוד סמך על מה שאמר לעיל שם בסמוך: הא ברברבי, הא בזוטרי, עיין בתכ"מ. אבל עיין ר"מ פ"ד מה' חמץ ומצה ה"ו. ועיין בערוך ערך צב, ובתוספות לערוך השלם, עמ' 349, ערך צב.

7ובית האוצרות. וכ"ה בירושלמי. וסתם אוצרות שלהם היו בשדה, עיין לעיל מעשרות פ"ב ה"כ ועירובין פ"ד ה"ח. ובירושלמי אמרו: מרתף שהוא בוש לוכל בתוכו הרי הוא כאוצר, ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף. והשוה תוספתא מעשרות הנ"ל עם דברי ר' נחמיה במשנתנו שם פ"ג מ"ה. ובבבלי ליתא "ובית האוצרות".

8אוצרות של יין אוצרות של שמן. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ושאלו שם: והתניא אוצרות יין צריך בדיקה אוצרות שמן אין צריך בדיקה? הכא במאי עסיקינן במסתפק. אי הכי, שמן נמי? שמן יש קבע לאכילה, יין אין קבע לשתיה. ובירושלמי: מרתף של יין צריך בדיקה, מרתף של שמן אינו צריך בדיקה. מה בין יין ומה בין שמן? יין אין לו קבע, שמן יש לו קבע. אוצר בין של יין בין של שמן אינו צריך בדיקה. ועיין ר"ח ומאירי שם ובר"מ פ"ב מה' חמץ ומצה ה"ו ובהשגות שם. ועיין בס' מנוח ובכ"מ שם.

911. ואוצרות של תבואה וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. ובעיטור ה' ביעור חמץ (קרוב לראשו), הוצ' רמא"י קי"ח רע"ג: ובתוס' אוצרות תבואה. וכ"ה בפי' תלמיד הרמב"ן על הרי"ף בסוגיין. ובירושלמי: ואוצרות הפירות. ובבבלי ליתא בשום נוסח, ואינו גם בה"פ, עמ' ז', ובה' ראו, עמ' 12. אבל בשאילתות סי' ע"ט הנ"ל ובה"ג, ד"ו כ"ח ע"ב, ד"ב, עמ' 134: ואוצרות תבואה. ועיין בהערות הר"ב נאה ח' א', באור נוסחאות (מ"ד ע"ב), שו' 25.

1011-12. מטה החוצצת את כל הבית והיו תחתיה עצים ואבנים וכו'. וכע"ז גם בירושלמי. ובבבלי שם: רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת צריכה בדיקה. ורמינהו וכו' רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתיה ומפסקת אינה צריכה בדיקה. קשיא מטה אמטה וכו', לא קשיא הא דמידליא הא דמיתתאי. ופירש"י: ומפסקת. יש הפסק בין שוליה לקרקע, כגון שרגליה גבוהים למטה וכו', ומפסקת יש אויר בין שוליה לעצים וכו' דמידליא שגבוהה הרבה ויש אויר תחתיה הרבה נוחה תשמישתה. דמיתתאי, אעפ"י שיש קצת אויר אין נוחה תשמישתה. ולפי פירש"י צריכה בדיקה פירושו שהמטה צריכה בדיקה, כמו שמשמע מן הלשון צריכה. ובתוספות שם ד"ה מטה השיגו על רש"י מן התוספתא והירושלמי כאן, והעתיקו: מטה שהיא חוצצת החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחים תחתיה וכו'. וכן השיג עליו מן התופתא בחי' הר"ן שם. אבל בתוספות הרשב"א לפסחים שם: בירושלמי ובתוספתא קתני בהדיא מטה החוצצת בתוך הבית בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי. ורבינו קיצר. וכן ברוקח סי' רס"ו: בתוס' רשב"ג אומר מטה חוצצת את כל הבית, והיו תחתיה עצים ואבנים בודק את הצד החיצון ואינו צריך לבדוק עד (צ"ל: צד) הפנימי. ומכאן מוכח שהגירסא הנכונה היא "צריך וכו', אינו צריך", כלומר, הבית שאחורי המטה. (הר"ש משנץ שם). ובשאילתות סי' ע"ט: ואוצרות תבואה כולן אין צריכין בדיקה. רבן שמעון בן גמליאל אומר מטה החוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתיה ומפסקת אין אחריה צריך בדיקה. 14 כ"ה בנוסח כ"י הנצי"ב, עיי"ש בשאילתות ד' ירושלים, עמ' ע"ו, סוף הע' ד'. ורבינו הסמיך לברייתא הראשונה את הברייתא השניה שהובאה בבבלי שם. ובקטעים של הבבלי שפרסם לוו: החולקת בתוך הבית ומפסקת אפי' לצד צריך לבדוק (כלומר, לא תחתיה בלבד, אלא אפילו לצד וכו'). ובר"ח גרס בבבלי בשתי הברייתות "אין צריך בדיקה", וכן מביא המאירי בשם "ספרים שלנו". וקושיית הבבלי היתה למה מצריך בברייתא השניה עצים ואבנים, ומתרץ שבמטה דמידליא עסיקינן, כלומר שיש לה רגלים גבוהות, ולפיכך אם אין שם עצים ואבנים חוששים שמא תינוק רַגָע נכנס לשם, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 373. וברי"ץ גיאת, עמ' ע"ח, הביא את פירוש הר"ח וחלק עליו, ופירש שבמטה עצמה עסיקינן, וכנראה שגרס בברייתא הראשונה אינה צריכה בדיקה ("דומיא דגג ויציע וחורי הבית"), ובשנייה צריכה בדיקה, 15 עיין בתוספות ובתוספות הרשב"א הנ"ל. ועיין דק"ס, עמ' 19, הע' ח', ומ"ש עכשיו הר"ב נאה בבאור נוסחאות לבבלי ח' א', מ"ד ע"ב-מ"ה ע"ב. ופירש שאם המטה גבוהה היא חולקת רשות לעצמה ואין דרכו להניח פתו עליה, ודינה כחורי הבית העליונים, אבל כשהיא נמוכה דינה כחורי הבית האמצעים, ולפעמים מניח פתו עליה. ואם עצים ואבנים סדורים תחתיה, הרי משתמש בתחתיה, וצריך בדיקה תחתיה. ועיין בס' מנוח על הר"מ פ"ב מה' חו"מ סה"ו שכתב שאף הר"מ פירש שבבדיקת מטה עצמה עסיקינן, אלא שפירש לפי גירסתנו שבעצים ואבנים תחתיה אינה צריכה בדיקה. ובמהר"מ חלאווה בסוגיין, ח' א', השיג על הרי"ץ גיאת, והכריע כגירסת הר"ח וכפירושו, והסתייע מן הירושלמי. ועיין בעיטור ה' ביעור חמץ, הוצ' רמא"י, קי"ח סע"ד ואילך, והגירסא שם משובשת, וקשה לעמוד על הנוסחא הנכונה בדבריו. ועכשיו זכינו לפי' תלמיד הרמב"ן לסוגיין, ועל פיו יש לתקן את דברי העיטור, כמו שהראה הר"ב נאה בהערותיו שם.