תוספתא כפשוטה על פסחים א:ח

134-35. האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח וכו'. וכן בירושלמי פ"ב ה"ב, כ"ח ע"ד: דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה, וכן חמץ שעבר עליו הפסח וכו'. ובבבלי כ"ח א': דתניא חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו וכו'. ועיין ספרי ראה פיס' ק"ל, עמ' 187, מכילתא בא פי"ז, עמ' 65, ירושלמי פ"א ה"ד, כ"ז ע"ג, פ"ה ה"ד, ל"ב ע"ג, סנהדרין פ"ה ה"ג, כ"ב ע"ד, בבלי כאן כ"ח ב'.

235-36. וחכמים או' כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה. בירושלמי ובבבלי הנ"ל בשם ר' שמעון. וכן מוכח בספרי הנ"ל ובבבלי שם כ"ח ב'. ובבבלי ל' א' פסק רבא כר' שמעון. וכמה מן הפוסקים 29 בעל המאור בפ"א סוף סי' תרצ"ז, הראב"ד בהשגות פ"א מה' חו"מ ה"ח, העיטור ה' ביעור חמץ, הוצ' רמא"י, קכ"ד ע"ב ועוד. ועיין במאירי בסוגיין. פסקו כר"ש בין בחמץ לפני זמנו ובין בחמץ לאחר זמנו. אבל הריצ"ג ה' פסחים, עמ' פ"א, והר"מ פ"א מה' חו"מ ה"ח פסקו כר' יהודה בחמץ לפני זמנו שהוא לוקה עליו. ובשאלות של ר' דניאל הבבלי (מעשה נסים, עמ' 103): הילכך אין איסור חמץ בל"ת מדאורייתא אלא בתוך המועד בלבד, כר' שמעון כדאפסיקא הילכתא בהדיא, ובתוספתא גרס' לה בלשון חכמים, דתניא האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בל"ת ואין בו כרת דברי ר' יהודה, וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו ל"ת. ובירושלמי כאן מוסיף: מודה ר' שמעון באיסור שהוא אסור. איסורו מהו? ר' ירמיה אמר איסורו דבר תורה, ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין איסורו מדבריהן. ועיין בבעל המאור ובעיטור הנ"ל ובהערת רמא"י שם הערה י'.