תוספתא כפשוטה על פסחים ד:טו

194-95. פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מניינן של אכלוסין וכו'. בבלי ס"ד ב', מדרש איכה פ"א, א', הוצ' בובר, עמ' 45. וכבר העירו החכמים על דברי יוסיפוס 52 מלחמות ס"ו פ"ט, סי' ג', 423 ואילך. המספר על קיסטיאוס שביקש את הכהנים שימנו את מספר היהודים. הכהנים מנו את הפסחים וכו', עיין להלן. ומכאן ברור שהכוונה היא לאגריפס השני שדבר עם הכהנים בשמו של קיסטיאוס.

296-97. והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות, כפלים כיוצאי מצרים וכו'. המספר כפלים כיוצאי מצרים הוא מספר לדוגמא, שהרי אף על הבסיליקי שבמצרים אמרו (להלן סוכה פ"ד ה"ו ומקבילות): פעמים היו שם כפלים כיוצאי מצרים. וכן אמרו בירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ט ע"א: ג' כפרים, כל אחד ואחד היה מוציא כפלים כיוצאי מצרים. ולהלן שם (ס"ט ע"ב): ששים ריבוא עיירות. ובירושלמי נדרים פ"ג ה"ג, ל"ז ע"ד (ובמקבילות בשבועות פ"ג): נחו' (צ"ל: נחתון) עימיה מאה כ' ריבוון, כלומר, כפלים כיוצאי מצרים. ומכאן שחז"ל נזהרו ולא נקטו מניין מדוייק, אלא כיוונו לומר שהיה שם עם רב. אבל יוסיפוס הנ"ל אומר שמנו מאתים וחמשים וחמשה אלפים ושש מאות פסחים, כלומר, נחת לדיוקא! ועיין להלן. והסיקו בבבלי שם שלא הפרישו את הכליות על מנת ליתנם למלך, שהרי מעלין אותן לגבוה, אלא לשם תפיסה בעלמא, ונתנו לו למלך דברים אחרים כמניינן. וכ"ה בהוספה שבמ"ר הוצ' בובר הנ"ל: כנגדם לוקחים אבנים, ומביאים למלך.

397-98. ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יתר מעשרה מנוין חוץ מטמא וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל (בשינוי סדר). ואצל יוסיפוס הנ"ל: ואין חבורה פחות מעשרה בני אדם, שאין שוחטין פסח על היחיד (כר' יהודה בפ"ח מ"ז), ובהרבה מהן היו עשרים איש וכו', והרי מצורעים, זבים, [זבות], נדות ושאר טמאים אסורים בפסח וכו'. ובתרגום יונתן שמות י"ב, ד': ואין זעירין אינשי ביתא ממנין עשרא כמיסת למיכל אימרא , ויסב הוא ושיבביה וכו'. ועיין באהצו"י, עמ' 108. ובמדרש איכה הנ"ל: תני ר' חייא אפילו ארבעים ואפילו חמשים, תני בר קפרא אפילו מאה. ואף כאן הכוונה שהיו פסחים שנמנו עליהם, יותר מעשרה אנשים, 53 וכן מוכח מן המשל "פיסחא כזיתא וכו' " (ירושלמי פ"ז הי"ב, בבלי פ"ה ב', ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 494), והוא מפני שעל פי רוב נמנו הרבה אנשים על פסח אחד (משום שלא היה מקום בעזרה לשחיטת מאות אלפים של פסחים ולהקרבתן), עד שלא הגיע לכל אחד ואחד אלא חלק קטן מאד. עיין ירושלמי ריש עירובין, ובהגהות הר"מ שטרשון לבבלי שם ב' ב'. וכבר ראינו לעיל שחז"ל נקטו כאן מספרים עגולים, לומר שהיה שם עם רב מאד. אבל לדברי יוסיפוס הנ"ל שנחת לדיוקא, הרי היו שם יותר מרבע מיליון פסחים, וקשה לתאר איך הספיקו להקריב את כולם בכמה שעות, ואיך הספיק המקום בעזרה לשחיטת כולם.

498-99. בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקן. וכע"ז באיכ"ר הנ"ל בהוצ' בובר, אבל בבבלי ליתא. ועיין מ"ש להלן בשם איכ"ר ד"ר.

599. והיה נקרא פסח מוכין. בד: פסח מועכין. ובכי"ע וכי"ל: פסח מעוכין, וכ"ה באיכ"ר הנ"ל, ובמעשה בימי הלל הזקן בבבלי לעיל שם. ובמעשה שלנו בבבלי שם: פסח מעובין , ופירש"י: עב, על שם שהעם רב. ובכי"מ שם: פסח מנויין. ובעין יעקב בד"ר: פסח מונין, ושמא צ"ל שם: פסח מוכין (=מעוכין), כלפנינו בכי"ו. ויש נוסחאות בבבלי שחסרה שם פיסקא זו, עיין דק"ס, עמ' 189, הערה ט'. ובאיכ"ר הנ"ל בד"ר: פעם אחת נכנסו להר הבית ולא היה מחזיקן, והיה שם זקן אחד רמסוהו, ואותו הפסח היו קורין פסח מעוכין על שם שמעכו את הזקן, ועיין בהערת בובר, עמ' 45, הערה נ"ב.