תוספתא כפשוטה על פסחים ה:ד

120-21. אחד דברים שהן ראויין לביא פסח, ואחד דברים שאין ראויין לביא פסח ושחטן לשם פסח וכו'. בבלי ע"ב ב', ועיין במשנתנו פ"ו מ"ה ומ"ש להלן. ודברים שאין ראויין לבוא פסח הם כגון עגל, או נקבה, או איל בן שתי שנים.

221. השוחט לשם חטאת צבור לשם עולת צבור. בבבלי הנ"ל: וכן השוחט לשם אימורי צבור פטור דברי ר' מאיר. ובמשנתנו הנ"ל: ר' מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור. ופירש"י ברישא שם (ע"א ב'): אימורי ציבור קרבנות האמורין בציבור בשבת, כגון תמידין ומוספין וכו', ושחט שאר זבחים לשמן. אבל הר"מ בפיה"מ פירש ששחט את הפסח לשם אימורי ציבור. ויפה העיר בתכ"מ שמן התוספתא מוכח כפירש"י, שהרי להלן בסמוך מזכיר פסח במיוחד.

322. ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו חייב דברי ר' מאיר. בד, כי"ע וכי"ל: פטור דברי ר' מאיר, וכצ"ל לפנינו, והנוסחא שלפנינו תוקנה ע"פ משנתנו פ"ו מ"ה: הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת. ברם ר"מ שפוטר בסיפא שם (וברישא כאן) בשוחט לשם אימורי ציבור פוטר אף ברישא בפסח ששחטו שלא לשמו. ומפירוש הר"מ בפיה"מ משמע שמפרש גם את דברי ר"מ במשנתנו שהכוונה היא ששוחט את הפסח לשם אימורי צבור, ופוטר בו ר"מ, עיין מ"ש לעיל. ואמרו בירושלמי (פ"ו ה"ז, ל"ג ע"ג, ה"ח, ל"ג ע"ד): דברי ר' מאיר אפילו עגל, כלומר, אפילו שחט עגל לשם פסח פטור. וכן אמרו בבבלי ע"ב ב': אפילו עגל של שלמים ששחטו לשם פסח פטור. ופירשו בבבלי שהוא פטור משום דטריד בקרבן, ופירש"י שהיה דעתו עליו, מתי אקריבנו. אבל בירושלמי (בח"ח שם) אמר שהוא פטור משום "עגל דרכו להתחלף, שכן נצרכה להלל ", 7 כגירסת הקטע מן הגניזה שפורסם בסה"י לכבוד ר"א מרכס, עמ' רס"ב. וכן הגיה מדעתו הגאון ר' יהושע משקלאוו, עיין מ"ש בספר היובל הנ"ל, עמ' רפ"ה. כלומר, שהרי הלל עלה מבבל כדי לפרש את הכתוב (דברים ט"ז, ב'): וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר , כמפורש בירושלמי פ"ו ה"א, ל"ג סע"א. ומכאן שלשיטת הירושלמי אם טעה ואמר מותר הוא כטועה בדבר מצוה ופטור. וכן הכריעו בירושלמי שם סה"ו, ל"ג ע"ג: מסתברא וכו' דר' יוסי באחריתה. ולפיכך אם טעה וחשב שמותר לשנות את שם הפסח, הוא כטועה בדבר מצוה, ופטור לר"מ. ועיין ברש"י למשנתנו ע"א ב' ד"ה אם אין ראויין.

422-23. אמ' ר' שמעון לא נחלקו ר' ליעזר ור' יהושע על דברים שאין ראויין לביא פסח וכו'. בבלי ע"ב ב', ועיין ירושלמי פ"ו ה"ז, ל"ג ע"ג ואילך, ובמקבילה בשבת פי"ט ה"ד, י"ז ע"ב. וסתם משנתנו פ"ו ה"ה היא כר' שמעון. ועיין מ"ש לעיל שבת פט"ו, שו' 47 ואילך.

524. והשוחט לשם חטאת צבור לשם עולת צבור שהוא חייב. ר' אליעזר מחייב משום שהוא מחייב בכל מקום, ואפילו כשעשה מצוה, לר"ש, ור' יהושע מחייב מפני שיש לאימורי ציבור קיצבה (כמפורש במשנתנו הנ"ל), מה שאין כן פסחים שלא נתנה התורה קיצבה, כמה פסחים ידחו את השבת בשנה שחל בה ערב פסח בשבת, עיין בירושלמי הנ"ל, ועיין בבלי ע"ב א'.

625. שהן ראויין לבא פסח ושחטן לשם פסח וכו'. כלומר זבחים שהן כבשים זכרים בני שנה, ועקר אותם משמם, ושחטן לשם פסח, 8 ועיין בפיה"מ להר"מ ריש זבחים ומ"ש בשער המלך רפט"ו מה' פסולי המוקדשין, ועיין בחק נתן ובס' למטה יהודה וזבחי אפרים ריש זבחים. עיין ירושלמי פ"ו ה"ו, ל"ג ע"ג, ובבלי ע"ב א'.