תוספתא כפשוטה על פסחים ח:יח

164-65. מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו וכו'. או"ז הנ"ל. ובר"מ פ"ה מה' קרבן פסח ה"ה: וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו. ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים. וכ"ה בסמ"ג עשין רכ"ד, רכ"ט ע"א. ובהשגות שם: וכן טבילת אמהותיו. א"א בתוספתא דפסחים בדברים שבין פסח מצרים לפסח דורות. ואין כאן אלא ציון מקור לדברי הר"מ, כמ"ש במרכבת המשנה ח"ג במקומו. ועיין מ"ש רש"ח קוק בסיני כסלו-טבת תשי"א, עמ' רל"ז ואילך. ובמאירי צ"ו סע"א: והתבאר בברייתא שאף טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו, שהטבילה באמה לשפחות, כמילה בעבד. ובפירוש ר' מיוחס על התורה: 21 הצופה ההגרי חי"ג, תרפ"ט, עמ' 29. והוא ששנו רבותי' אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותן (צ"ל: אותו) מלוכל בפסח. ובמכילתא דרשב"י, סוף עמ' 35: אז יאכל בו. זה רבו, שאם היו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו לאכול פסח. ועיין מה שתמה בשאגת אריה סי' נ"ג. ועיין מ"ש הגרי"פ פערלא במניין המצות לרס"ג ח"א, קצ"א ע"ג ואילך.

265-66. ר' ליעזר בן יעקב אומ' אומ' אני בפסח מצרים הכתוב מדבר. אבל בפסח דורות אין הם מעכבים אותו מלוכל בפסח. ועיין במכילתא בא פט"ו, עמ' 53, ועמ' 55, ומצאנו שם תנאים הסוברים שאף פסח מצרים אין עבדים מעכבים את רבם מלאכול בפסח, והכוונה בכתוב היא שהם בעצמם לא יאכלו. ועיין תוספות יבמות ע' סע"ב ד"ה אי.