תוספתא כפשוטה על שבת א:ד

1והבקעה. מתוך סוגיית הירושלמי (ה"א, ב' ע"ד) והבבלי (ו' ב') מוכח שבבקעה שאין לה מחיצות עסיקינן (ולא נחלקו אלא במשנת טהרות פ"ו מ"ז). ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 15. וכל הרשויות שנשנו בבבא זו הן רשויות בלי מחיצות כלל, או בלי מחיצות גמורות, כפירוש הגאון (ס' העתים, עמ' 307): אין להן לא גדר ולא סייג ואין להם בתים. ועיין להלן.

2והכרמלית. בירושלמי הנ"ל: כרמלית. תני ר' חייא כרמל רך מלא, אינו לא לח ולא יבש אלא בינוני. ופירוש זה אינו אלא סימן ומליצה בעלמא. 11 וקרוב מאד בעיני שר' חייא לא הגדיר כלל את המלה כרמלית, אלא הירושלמי הוא שהביא את הספרא (וציין לו בשם תני ר' חייא, כרגיל) ויקרא נדבה ריש פרק ט"ו, י"ב ע"ד, והמליץ על פיו את תוכן המלה כרמלית, עיין מ"ש על מליצה כזו בשם תני ר' חייא בהירושלמי כפשוטו, עמ' 216. והגאונים (ס' העתים, עמ' 307) פירשוה מלשון כארמלית, כאלמנה (ע"ש בס' העתים, הערה ס', ס"ג). ועיין בה"ג ד"ב סוף ה' שבת, עמ' 121, אלא שהדברים אינם ברורים כל צורכם. ומסתבר פירש"י (ג' ב') שהיא צורת הקטנה מכרמל, 12 ישעי' י', י"ח. ובישעי' ל"ב, ט"ו: והיה מדבר לכרמל, וכרמל ליעד יחשב. ואין כרמל אלא שדה עבודה, או גינה בלי מחיצה, ובניגוד לרחבה שהיא רשות הרבים טבעית, ולחריץ ותל שהם רשות היחיד טבעית, הרי בקעה זרועה בלי מחיצה היא כרמלית טבעית. ובלשון חכמים הרחיבוה על כל רשות שאינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. ובבבלי (ז' א') הקשו: אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו? כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית (פירש"י: שנכנס בו בית לתוכו, והניח מקרקעו לרשות הרבים) הסמוכה לרשות הרבים וכו'. ובירושלמי כאן (ב' סע"ד): אי זו היא כרמלית? ר' יסא בשם ר' יוחנן כגון חנותיה דבר יוסטיני. וכתב בעל המאור על דברי הבבלי הנ"ל: כלומר, זו היא עיקר כרמלית שגזרו עליה חכמים וכו', וכולהו הנך אחרניתא משום לתא דהך גזרו רבנן בהו וכו'. ואף כאן בכרמלית בלי מחיצות אנן קיימין. 13 ואפילו לשיטת הר"מ פי"ד מה' שבת ה"ד שמפרש כרמלית זו ביש לה ג' מחיצות, הרי אף היא מחמת חסרון מחיצות אתינן עלה, והיא רשות הרבים שאינה רשות הרבים. ובהמה שהזיקה ברגלה בכרמלית חייבת נזק שלם כרשות היחיד (תוספתא ב"ק פ"א סה"ו), אבל לעניין בור (שאסור לו לחפור סמוך לר"ה בלי מחיצה), הרי הוא שייך לאנשי אותה העיר (תוספתא שם פ"ו הט"ו). ורשויות שבת לחוד ורשויות ניזקין לחוד, כשם שרשויות שבת לחוד ורשויות טומאה לחוד (עיין טהרות פ"ו מ"ז ואילך).

38. והאסטונית. כלומר, מקום מוקף עמודים (στοιά) והפרוץ מרובה על העומד. ובמשנת טהרות ספ"ו: האיסטוונית רשות היחיד לשבת וכו'. ובפיה"מ שם: "כבר התבאר בגמרא שבת שהאיסטונית היא כרמלית. ואמרו כאן רשות היחיד לשבת, ירצה בו אינה רשות הרבים לשבת". ובבבלי (ו' סע"ב) הקשו מבקעה ותירצו: לעולם כרמלית היא, ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. 14 ועיין גם בבבלי ח' ב'. וקושיא זו ותירוצה עולות אף על איסטוונית. (תכ"מ).

4והאסקופה. וכ"ה בירושלמי. אבל בבבלי ליתא, ומחקה בח"ד גם מכאן ע"פ הבבלי. ברם סתם אסקופה (מפתן הבית) היא כרמלית (עיין בבלי עירובין ק"א ב' וברשב"א כאן ט' א'). ובפירוש אמרו בירושלמי כאן (ב' סע"ד): איסקופה שאמרו (כלומר, בברייתא זו) רחבה ארבעה ואינה גבוהה עשרה וכו', כלומר, שהיא כרמלית. ועיין בס' תוצאות חיים להגרמ"מ זעמבא זצוק"ל סי' ט"ז. ועיין מ"ש להלן, שו' 12, ד"ה אדם עומד.

59. לא מתוכן לרשות הרבים וכו'. מרהיטת הלשון משמע לכאורה שאסור להוציא מכרמלית לרשות היחיד, או לרשות הרבים, אבל מכרמלית לכרמלית מותר, כשיטת הבבלי, עיין מ"ש להלן פ"י ה"ב, שו' 6, ד"ה ומן העליונה. אבל בירושלמי ספי"א מפורש שאין מטלטלין מכרמלית לכרמלית, עיין להלן פ"י הנ"ל ומ"ש בהגהות יפה עינים כאן ו' א'. ולהלן פ"י הנ"ל נראה שאף לשיטת התוספתא אסור לטלטל מכרמלית לכרמלית. ולפיכך נראה שנקטו כאן בסירכת הלשון רשויות מיוחדות, אבל הוא הדין שאין מטלטלין גם מכרמלית לכרמלית.