תוספתא כפשוטה על שבת א:ח

118. במחטו ערב שבת סמוך לחשיכה. כ"ה בכל הנוסחאות, וב"ה במשנתנו פ"א מ"ג, ואין להגיה. ומתוך המשך התוספתא ברור שלא יצא החייט במחט שבבגדו, דומיא דנגר וכיוצא בו. ולדברי אביי (בבבלי י"א ב'), בל הבבא שלנו מתפרשת כפשוטה, ולא יצא החייט במחט שבבגדו, אפילו אם לא יתחייב חטאת לכשיצא משחשיכה, והרישא אף מדברי ר' מאיר היא. אבל רבא סובר (שם) שלא אסרו לחייט לצאת מערב שבת אלא במחט שבידו, מפני שאם שכח ויצא בה בשבת חייב חטאת, אבל מותר לו לצאת במחט שבבגדו בערב שבת, שאפילו אם ישכח ויצא בשבת לא יתחייב חטאת, כר"מ. 24 ומטעם זה פסק הר"מ בפי"ט מה' שבת הכ"א כר' מאיר, עיין במגיד משנה שם. ולכאורה יש כאן סתירה מהמשך התוספתא הדבוקה לבבא זו שאוסרת לצאת בערב שבת סמוך לחשיכה לאומן דרך אומנותו אפילו לר"מ. ברם כבר פירש הגר"א בשנות אליהו למשנתנו שתירוץ הבבלי (י"א ב') "הא מני ר' יהודה היא" אינו עונה על הברייתא שם גרידא, אלא אף על משנתנו הנ"ל, ומשנתנו כר' יהודה המחייב חטאת לאומן דרך אומנותו, ולפיכך אסור לו לצאת בע"ש סמוך לחשיכה. ועיין גם בבאורו לאו"ח סי' רנ"ב ס"ק ו'. ועיין היטב במאירי בסוגיין ד"ה שכל שאלו ולהלן שם קמ"ז א' ד"ה חנוני. וכן פירש הרע"ב את משנתנו שהיא כר' יהודה. וכן כנראה פירש גם בארחות חיים ה' שבת סי' רס"ז, נ"ג ע"ב. ונראה שכן פירש גם הירושלמי (פ"א ה"ג, ג' ע"ב; פ"ו ה"ג, ח' ע"ב) שאמרו שם: תני לא יצא החייט במחט שבכליו וכו', ר' יהודה אומר אומן דרך אומנותו חייב. הא שאר כל אדם יוצאין בכך. 25 בשלום ירושלים ושירי מנחה כאן הגיהו בירושלמי ע"פ הבבלי והתוספתא: הא שאר כל אדם פטורין. ופשיטא שאין להגיה את נוסחאות הירושלמי בשני מקומות אך ורק מפני שאין הוא מתאים לבבלי ולתוספתא (לפי פירושם בתוספתא). וכבר פירשתי (הירושלמי כפשוטו, עמ' 26) שהירושלמי הביא ברייתא זו כבאור למשנתנו, שאף ר' יהודה לא חייב בשבת אלא אומן דרך אומנותו, ונמצאנו למדים שמפורש בירושלמי שמשנתנו שנתה בדווקא "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה", הא שאר כל אדם מותרין לצאת ערב שבת עם חשיכה, מפני שאפילו אם ישכחו ויצאו משחשיכה אינם חייבים חטאת, וכשיטת רבא בבבלי, ומשנתנו כר' יהודה. ויותר נראה שהכוונה שבשאר כל אדם אין אנו חוששים כלל שישכחו ויצאו בכך, מפני שאין רגילים בזה במשך כל השבוע בקביעות. 26 עיין מ"ש להלן, שו' 21–22, בשם תפארת ישראל למשנתנו (פ"א מ"ג), בועז סי' ה'. ועיין להלן הערה 27. ועיין מ"ש להלן שו' 22 ד"ה הסוחר כסות. ולפ"ז נראה שיש לפנינו בתוספתא פיסקא ממשנתנו, והתוספתא הוסיפה את שאר האומנים האסורים לצאת דרך אומנותם בע"ש סמוך לחשיכה, והכל בשיטת ר' יהודה, עיין להלן.

219. בקיסם שבצוארו. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל ובבבלי (י"א ב'): בקיסם שבאזנו. ועיין במשנתנו פ"ו מ"ו.

319-20. בדגמא שבאזנו. כ"ה (שבאזנו) בכל הנוסחאות של התוספתא והירושלמי הנ"ל. ובבבלי בהוצאות שלפנינו: שבצוארו. אבל בכתי"י וראשונים (עיין דק"ס, עמ' 16, הע' י'): שבאזנו. ובאבות דר"ן נו"ב פכ"א, כ"ג ע"א: הצבע יוצא והאירא על אזנו.

420. בדינר שבאזנו. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא, הירושלמי והבבלי הנ"ל. וכ"ה בר"מ בדפוסים עתיקים ובכתי"י, אבל בר"מ בהוצאות החדשות (פי"ט מה' שבת הכ"א): בדינר שבצוארו. ועיין אבות דר"ן נו"ב הנ"ל, ובהערה ט"ו שם.

5ולא סורק וכו'. בכי"ל: ולא הסרוק וכו'. והוא על משקל לקוח, עיין היטב בכלים פכ"ו מ"ה. ובפיה"מ להר"מ שם (מ"ז, הוצ' דירינבורג, עמ' 205, הערה ב') פירש שהסרוק הוא מוכר הצמר הסרוק, והסורק הוא האומן הסורק. ועיי"ש במשנה פי"ב מ"ב.

6במשיחה שבצוארו. כ"ה (שבצוארו) בכל נוסחאות התוספתא, ובכי"י הבבלי ובראשונים (עיין דק"ס, עמ' 16, הע' ט'), ובכי"י הר"מ הנ"ל. אבל בהוצאות שלנו של הבבלי והר"מ (לרבות ד' רומי וקושטא): שבאזנו. ועיין אבות דר"ן הנ"ל. ועד כאן היא סתם הברייתא המפרשת את משנתנו, ובערב שבת עסיקינן, ואנו חוששים שמא ישכחו ויצאו משחשיכה.

720-21. אם יצאו כולן פטורין דברי וכו'. כלומר, אם שכחו ויצאו משחשיכה, יש כאן מחלוקת ר"מ ור"י, ומסדר התוספתא הסמיך לברייתא שלנו את מחלוקת ר"מ ור"י, ולר' יהודה חייבין חטאת אם שכחו ויצאו, ולפיכך אסרו להם לצאת בע"ש.

821-22. ושאר כל אדם פטורין. כלומר, ביצאו בשבת, ובבא זו היא מדברי ר' יהודה. ובבבלי בכ"י אוקספורד חסרה בבא זו. וכבר הראינו לעיל שהירושלמי מסיק: הא שאר כל אדם יוצאין בכך, כלומר בערב שבת, מפני שאפילו אם יצאו פטורין. ולא עוד אלא שלא גזרו אלא על האומנים שרגילים בדוגמאותיהם בקביעות במשך כל השבוע, ולפיכך חששו שמא ישכחו, אבל לא בשאר כל אדם בדברים שאין רגילים בהם כל היום בקביעות, עיין בתפארת ישראל למשנתנו, בועז סי' ה'. 27 באהל מועד לר"ש ירונדי ח"ב (משמרת הקדש ריש דרך י"ב), נ"ב ע"א, פסק במפורש להפך: כל דבר שאדם חייב אם הוציא בו בשבת אסור לצאת בו בערב שבת עם חשיכה, פי' בזמן המנחה, שמא ישכח שהוא שבת ויצא משתחשך. אלא שאף הוא אמר דבריו לשיטת הבבלי, אבל בירושלמי הנ"ל (בפנים) הרי סתמו ואמרו: הא שאר כל אדם יוצאין בכך. וברוב המקומות התוספתא היא בשיטת הירושלמי, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 590, בשם תלמידי רבינו יונה. ולפי פירושנו מתבארות אף ההלכות להלן.