תוספתא כפשוטה על שבת י:ב

16. שתי בקעות זו על גבי זו וכו'. כלומר, שתי כרמליות, עיין לעיל, שו' 4, ד"ה אפי'.

26-7. ומן העליונה לתחתונה פטור. כ"ה בכי"ע ובכי"ל, והמוקף חסר שם, וכן הגיה הגר"א. ובד בטעות: ומן העליונה לתחתונ' בתוך ארבע אמות פטור, חוץ לארבע אמות חייב. ושמא אפשר לקיים את גירסת כי"ו, וצריך להשלים אחרי "חוץ לארבע אמות" את המלה "פטור". כלומר, בין זרק בתוך ארבע אמות ובין זרק מחוץ לארבע אמות פטור, משום ששתיהן הן כרמליות. ואגב שהזכיר ברישא (בשתי סרטאות זו על גבי זו) את החילוק בין תוך ד' אמות ובין חוצה להן הזכיר אף כאן את שתיהן, ושתיהן לפטור. ומתוך לשון התוספתא משמע שלכתחילה אסור לטלטל מכרמלית לכרמלית, כשיטת הירושלמי פי"א ה"ה, י"ג ע"ב. וכן פסק הר"ח ק"א ב' 9 אבל עיין בראבי"ה ח"א סי' רל"ג, עמ' 323, ובהע' 24 שם. (וממנו בס' העתים, עמ' 53), ס' יריאים השלם סי' רע"ד, ק"נ ע"א, והרוקח סי' צ"ט. 10 עיין אהצו"י, עמ' 125. ועיין להלן, הע' 25. אבל שיטת הבבלי היא שמותר לטלטל מכרמלית לכרמלית, עיין בהערת ר' יעקב כהנא (אצל הגר"י שור) לס' העתים, עמ' 53, הע' ס"ד. ואף לשיטת הירושלמי כתב בס' יריאים (הלשון בס' יריאים השלם משובש, והנכון הוא בס' יריאים ד"ו סי' ק"ב, מ"ח ע"ב): כגון ים ובקעה, אבל ים וים, בקעה ובקעה, שרי. וכ"ה בס' הרוקח שהזכרנו בפנים. ורבותינו כתבו כן כדי שלא להרחיב את המחלוקת בין שני התלמודים. וכנראה שפסקו כן להלכה, ונראה שמקורם בשיטת הגאונים, עיין היטב בשבה"ל השלם עניין שבת סי' ק"י, מ' ע"א. אבל מסתימת לשון הר"ח משמע שאין מטלטלין מכרמלית לכרמלית אפילו מבקעה לבקעה, וכן משמע מלשון התוספתא כאן. ועיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 9, ד"ה לא מתוכן. אבל לשיטת הבבלי מה לי שתי כרמליות, מה לי כרמלית אחת, ובשתיהן מותר לכתחילה לטלטל פחות מד' אמות.

37-8. אסתרטה על גבי בקעה וזרק וכו'. רשב"א ק' א' ד"ה ר"ש בשם תוספתא פי"א, 11 והיה לפניו חילוק הפרקים כמו שהוא בד ובכי"ל, ועיין גם לעיל פ"ט, הע' 82. וממנו במאירי ח' ב' (ז' ע"א מן הספר) ד"ה וגדולי המחברים. ועיין בתוספות בכורים שהעיר על הרשב"א, ובאר את דברי הר"מ שנביא להלן.

48-9. ר' שמעון או' אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים הרי זה חייב. ופשיטא שיש ברחבו ארבעה 12 וכן בכמה ברייתות להלן ה"ח, ה"י ואילך לא נזכר רוחב ארבעה, וסמכו על המפורש בה"ה-ה"ז. ואעפ"י שאף הבקעה היא עמוקה, הרי בבקעה המדרון מתלקט עשרה טפחים ביותר מד' אמות, מה שאין כן הבור שעמקו הוא באשבורן, או שהוא מתלקט עשרה טפחים בד' אמות או פחות מהן, עיין להלן, שו' 18. כמפורש בבבלי ק' א' בברייתא שלהלן הי"ג, שו' 39. וסובר ר' שמעון שדין בור בבקעה כדין דיר וסהר בבקעה, וכשם שחייבנו לעיל (בה"א) בזורק מן האיסרטא לדיר וסהר שבבקעה, כן הדין נותן שיהא חייב בזורק מן האיסרטא לבור (עמוק עשרה ורחב ארבעה) שבבקעה. ואפשר לומר, כהשערת בעל תוספות בכורים, שאף הת"ק מודה בזה, ואין ר"ש חולק אלא מוסיף. 13 בירושלמי לא חילקו מעולם בין הסיגנון אמר ר' פלוני ובין ר' פלוני אומר, ובשתיהן לפעמים השני חולק על הראשון, ולפעמים אין שם מחלוקת כלל. ואף בסיגנון הבבלי אין כאן כלל קבוע בהחלט, עיין ר"ן גיטין פ"ו סי' תתקכ"ד. וכן נקט הראב"ד בהשגות פי"ד מה' שבת ה"ו כדבר פשוט דלכולי עלמא בור שבכרמלית רשות היחיד הוא. וכן אפשר לפרש גם להלן, שו' 39 ואילך, שאין ר"ש חולק על הת"ק, וכפשוטו של הבבלי ק' א', עיין מ"ש להלן, שו' 39–40, ד"ה ובס' יריאים. אבל בר"מ פי"ד מה' שבת ה"ו (לפי גירסת כ"י רבינוביץ על קלף ושלשה כת"י תימן): בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, ואפילו עמוק מאה אמה ורוחב (בכ"י תימן: ורחב) מאה אמה. וכן מביא במעשה רוקח בשם נ"א. וברשב"א ובמאירי הנ"ל (לעיל שו' 7–8) מעתיקים בשם הר"מ: ורוחב ארבעה. וכן מעיד במגיד משנה שכן הוא "בספרי רבינו הראשונים שבאו בארץ הזאת" (כלומר, ספרד). ואין הבדל למעשה בין שתי הגירסאות. ועיין גם בעבודת הקדש להרשב"א בית א' שער ג', ד"ו י"ג ע"א. אבל במגדל עוז שם: "בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, ואפילו גבוה מאה אמה, עכ"ל רוב הספרים הנמצאים בינותינו". ומוכח שבספרים הללו נשמט שיעור הרוחב. וכן בשאלה לחכמי לוניל 14 שו"ת הר"מ הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל סי' נ"ט, והעירו עליה ברשב"א ובמגדל עוז הנ"ל. העתיקו: אעפ"י שהוא עמוק מאה אמה (ולא הזכירו את הרוחב). והשיב להם הר"מ: אבל יראה לי מדבריכם שיש בספר שלכם חסרון דברים, וזהו נוסח הספר בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, אם אין בו ארבעה. וכ"ה בר"מ בדפוסים בכל ההוצאות שבדקתי. 15 וכן בגליון הר"מ על קלף, כת"י רבינוביץ (בכ"י מאוחר): ס"א אם אינו רוחב ד'. ואין ספק שאין כאן טעות סופר בספרים הקדמונים של הר"מ, אלא שרבינו חזר בו. 16 וכן הבין במאירי הנ"ל שהר"מ תיקן אח"כ את דבריו. והואיל והשואלים לא העתיקו את הנוסחא הקדומה אלא נוסחא לקויה בחסרון השלים רבינו את החיסרון לפי דעתו האחרונה. ועיין היטב במרכבת המשנה במקומו שבאר את תשובת הר"מ, ודבריו מוכרחים. נמצאנו למדים שלשיטת הר"מ במהדו"ק בור עמוק עשרה ורחב ד' בכרמלית בטל לגבי כרמלית, ולמד כן מדברי התוספתא כאן, ופירש שהת"ק לעיל חולק על ר' שמעון ופוטר כשזרק מר"ה לבור שבכרמלית, וכן הסיקו ברשב"א ובמאירי הנ"ל. ועיין ברשב"א שם שהקשה על רבינו מכמה מקומות בבבלי, וחילק שם בין סלע, או תל, שבכרמלית שמחיצותיו ניכרות, שהוא רשות היחיד גמורה אפילו בכרמלית (ועיין גם לעיל ה"א), ובין בור שאין מחיצותיו ניכרות. ברם אחרי חזרת רבינו 17 ברשב"א ובמאירי שם תמהו אף על הנוסח המתוקן של הר"מ, ושאלו, אם אין בבור רוחב ארבע, הרי הוא מקום פטור וחולק רשות לעצמו, ולמה דינו ככרמלית? ועיין בכ"מ במקומו שמתרץ שאין מקום פטור בכרמלית, משום דמצא מין את מינו וניעור, וכמ"ש הר"ן וכו'. וכבר תמה במעשה רוקח במקומו, למה הביא מרן בשם הר"ן, והרי כן מפורש בר"מ עצמו להלן פי"ז הי"א, עיי"ש. ועיין בבלי עירובין ט' א' ובגליון הש"ס לירושלמי כאן פי"א ה"ב. אין שום הכרח לפרש שהת"ק חולק על ר' שמעון, ועיין מ"ש להלן, שו' 39–40.