תוספתא כפשוטה על שבת יג:ה

118-19. הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותן וכו'. בבבלי קט"ז א' מוכח שפירשו את הגליונים שבברייתא שלנו כמשמעותם בכל מקום, והסיקו שם: וספרי מינים הרי הן כגליונים. ופירש"י: כגליונים חלקים שלא נכתב בהם מעולם. אבל להלן בתלמוד שם: 13 בד"י ובכתי"י, עיין דק"ס, עמ' 260, הע' ס'. דר' מאיר קרו ליה און גליון (פירש"י: קרי ליה לספרי המינין און גליון, לפי שהן קורין אותו אונגילא). ר' יוחנן קרי ליה עון גליון (ועיין בדק"ס, עמ' 261, הערה ת'). וכבר העירו שאף לעיל הכוונה לספרי הנוצרים שהם קוראים להם בשורה טובה. 14 עיין מ"ש בכר בצופה הצרפתי חל"ח (1899), עמ' 39 ואילך. ועיין בערוגת הבשם הוצ' ר"א אורבך ח"ב, עמ' 230. וכן מוכח מן הירושלמי שהביא בבא זו בלי שום פירושים. וכן מצורפים הגליונים וספרי מינין להלן ידים פ"ב הי"ג. 15 ולעיל שם הי"א מפורש שגליונות במשמען הרגיל מטמאין את הידים. ולפירוש הבבלי בברייתא שלנו עלינו לפרש שבבבא שלנו הכוונה לגליונות שפירשו מן הספר, עיין בבלי קט"ז א'. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים. וכנראה שלפי מסקנת הבבלי חזר בו מפירושו הנ"ל לגליונות 16 ובאמת קשה להניח שלא ידעו בסוגייא זו בבבלי את כוונת הגליונות, בשעה שידעו את דברי ר' מאיר ור' יוחנן שהובאו בבבלי. ושמא הכוונה בתירוץ הבבלי: "לא, גליונין דספרי מינין" הוא ש"גליונים וספרי מינים" פירושו גליונים של ספרי המינים, והרי ספרי מינין הם הספרים שלנו שבידי המינין, והם צרפו להם אף את האון גליונות שלהם, וידעו שגליונות של ספרי המינים הם ספרי הבשורה, ואין מצילין אותן אע"פ שיש בהם אזכרות ופסוקים מן התורה. ושוב שאלו עליה: השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין, גליונין מיבעי? כלומר, הרי אף את הספרים עצמם שבידיהם אין מצילין, כ"ש את הגליונים שלהם (כלומר, של המינין). ותירצו שלפיכך שנו "הגליונים וספרי מינין" ללמד אותנו ששניהם שוים, ודין הספרים כדין הגליונים, ומצוה לשורפם, עיין ר"מ פ"ו מה' יסודי התורה ה"ח. ופירש גליונות כדברי ר' מאיר ור' יוחנן. ומתוך סוגיית הירושלמי אין הכרח לפרש "ספרי מינין" כפירוש הבבלי, וקרוב שהם פירשו "ספרי מינין" כתבי הנוצרים שיש בהם הרבה פסוקים מן התורה.

219. אלא נשרפין במקומן הן והזכרותיהן. וכ"ה בבבלי קט"ז א'. אבל בכתי"י שם חסר כל זה, 17 עיין דק"ס, עמ' 259, הע' ה'. וכן אינן בברייתא שלנו שהעתיקו להלן שם. והטעם הוא מפני שבדין שריפת האזכרות נחלקו התנאים להלן. וכן בירושלמי שם: הגיליונים וספרי מינין אית תניי תני קורע אזכרותיהן ושורפן. אית תניי תני שורפן הן ואזכרותיהן. וגירסת התוספתא היא כתנא זה האחרון, וסתמה כר' טרפון להלן.

319-20. ר' יוסה הגלילי אומ' וכו'. בבבלי: ר' יוסי אומר וכו'. וכ"ה ברי"ף. אבל במכירי ישעיה, עמ' 219: ר' יוסי הגלילי. 18 אבל במכירי תהלים פקל"ט, עמ' 270: ר' יוסי אומר אף בחול וכו'. וכ"ה בתנחומא שנעתיק להלן.

420. קודר את הזכרותיהן וכו'. וכ"ה בד, בכי"ל, בבבלי ובספרי שנביא להלן. ובכי"ע בטעות: קורא וכו', ובירושלמי הנ"ל: קורע וכו'. ובתנחומא הוצ' בובר, הוספה לפרשה קרח סי' א': ספרי מינין אין מצילין אותן בשבת מפני הדליקה. ר' יוסי הגלילי אומר אם מוציא (=מוצא) אני ספרי מינין אני קורט (כנראה שצ"ל: קורע, כגירסת הירושלמי) אזכרותיהן ושורף את השאר וכו'. והנכון כלפנינו, והוא קודר הוא קודד, כמו שגרסו הגאונים בבבלי, 19 עיין פיה"ג לטהרות, עמ' 141, וערוך ערך קד. ופירושו שנוקב מסביב להזכרות ומוציאן. 20 ועיין בהערה 18 בפיה"ג שם.

524-25. אמ' ר' ישמעאל מה אם להטיל וכו'. עיין בספרי נשא פיסק' ט"ז, עמ' 21. ובירושלמי הנ"ל לא נזכר ר' ישמעאל אלא "זה מדרש דרשו וכו' ".

625. ספר שנכתב בקדושה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל ובספרי הנ"ל. ובכי"ע: שמי שנכתב וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל ובמקבילות בסוכה נ"ג ב', נדרים ס"ו ב', מכות י"א א', חולין קמ"א א'. ובירושלמי: השם. ונראה שר' ישמעאל בא להוציא מדעת האומרים שהמינים שבישראל של זמנו האמינו בקדושת התורה שבכתב 21 ואמרו: לא למיפחת מאורייתא דמשה אתיתי וכו', עיין בבלי קט"ז ב'. וכתבו את השם בקדושה, ולפ"ז היה אפשר לעלות על הדעת שאסור לשרוף גם את שאר הספר, ומכ"ש שאסור לשרוף את השם, ולפיכך הביא ראיה ממגילת סוטה, שלמען השלום מותר לאבד אפילו שם שנכתב בקדושה, 22 כפי שמסיק להלן: על אחת כמה וכמה שימחו הן והזכרותיהן. ומכל שכן שמותר לשרוף את הספרים שכתבום המינים, כדי שלא להניח שם לא להם ולא למעשיהם. ועיין ר"מ פ"ו מה' יסודי התורה ה"ח. אבל בספרי הנ"ל: ר' ישמעאל אומר ספרי מינים כיצד הוא עושה קודר את האזכרות ושורף את השאר. 23 עיין בס' יריאים השלם סי' שס"ו, קצ"ז ע"ב, ובהערות שם. ועיין תשב"ץ ח"א סי' ב', ז' ע"ד ואילך. ר' עקיבא אומר שורף את כולו, מפני שלא נכתב בקדושה. 24 במדרש במדבר רבה פ"ט, סוף סי' ל"ו, לא נזכרו דברי ר' ישמעאל, אלא דברי ר"ע גרידא. ושמא צ"ל בספרי: ר"י אומר, כלומר, ר' יוסי [הגלילי] וכו', ופתרו הסופרים: ר' ישמעאל, משום שהוא בעל מחלוקתו של ר' עקיבא. ועיין מ"ש לעיל שו' 24–25, בשם הירושלמי.

727. שימחו וכו'. וכ"ה בד ובספרי הנ"ל. אבל בכי"ע 25 אצל צוקרמ' בטעות: שיפרקו. ובכי"ל: שישרפו.

828. כשם שאין מצילין וכו'. מכאן ואילך מתחיל קטע מן הגניזה (=קג"נ) שבספרית קנטבריא.

929. כך אין מצילין אותן לא מן המפולת וכו'. פירש"י: אף בחול. ובתוספות (קט"ז א' ד"ה כך) פירשו שבשבת עסיקינן, ור' יוסי הגלילי היא, וקמ"ל שאף במקום שאין לחשוש שמא יבוא לכבות, מניחן שיאבדו עם האזכרות.