תוספתא כפשוטה על שבת יד:טו

152-53. אין כותשין את המלח וכו'. רמב"ן, רשב"א ומיוחס להריטב"א קמ"א א', שבה"ל השלם סי' צ"ב, ל"ג ע"א, רבינו פרץ בכל בו ה' שבת ובארחות חיים שם סי' ל"ז, מ"ו ע"א, מ"מ פכ"ב מה' שבת ה"כ (בשם הרמב"ן והרב"א). ובבבלי קמ"א א': אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי, תרתי אסור. רבא אמר כיון דמשני, אפילו טובא נמי. ובר"ה שם פירשו לעניין יו"ט, והרי"ף פ"כ סי' תקכ"ה דחה את דבריו. 47 ועיין בשאילתות פרש' אמור סי' ק"ז ובהעמק שאלה שם, סוף אות ח'. והשוה ר"ח שהזכרנו בפנים. והראשונים הנ"ל הביאו ראייה מן התוספתא כאן שבשבת אנן קיימין. ועיין להלן ביצה פ"א, שו' 65, ד"ה והפלפלין ומש"ש, ושו' 70, ד"ה ואין כותשין את המלח, ומש"ש.

253. אבל מרסק הוא ביד של סכין בעץ הפרוד. וכ"ה בד ובמיוחס להריטב"א הנ"ל. וצ"ל: בעץ הפרור, כמו שהוא בכי"ע, בכי"ל ("פרור"), ברמב"ן, רשב"א ושבה"ל הנ"ל. והכוונה לכף שבוחשין בה את הקדרה (פרור בלשון מקרא). ובכל בו ובא"ח הנ"ל: אבל בקתא דסכינא שרי, ושינה את הלשון ע"פ הבבלי הנ"ל. ומפשט לשון התוספתא משמע שאפילו במדוכה מותר לרסק ביד של סכין ובעץ הפרור. וכתב בשבה"ל הנ"ל שקתא דסכינא הוא שינוי גמור, ולפיכך מותר אפילו לכתחילה, וכן אם הוא מרסק בשולי הקדרה, ובזה דין הפלפלין ודין המלח שוין, והובאו דבריו באגור סי' תפ"ח. ועיין ב"י טאו"ח סי' שכ"א. ובר"מ פכ"א מה' שבת ה"כ: הצריך לדוק פלפלין וכו' הרי זה כותש ביד הסכין ובקערה, אבל לא במכתשת מפני שהוא טוחן. ומפשט לשון רבינו משמע שאפילו אם כותש ביד הסכין לא התירו לו אלא אם עושה כן בקערה, אבל לא במדוכה, וכמו שפסק בשו"ע או"ח סי' שכ"א ס"ק ז'. ועיין במעשה רוקח במקומו. אבל במ"א שם פירש: ביד הסכין, או בקערה (כלומר, בשולי הקערה, כבשבה"ל הנ"ל), אבל לא במכתשת, כלומר, כדרכו, במדוך במדוכה. ועיין באליהו רבה שם אות י"א. ויש שחלקו בין פלפלין ובין מלח, ודווקא בפלפלים הצריכו שני שינויים, אבל לא במלח, כמו שמשמע בתוספתא כאן (עיין בבאורי הגר"א באו"ח שם).