תוספתא כפשוטה על שבת יד:ה

129. מטלטלין את החדש וכו'. ופירשו המפרשים מפני שהוא ראוי לבהמה, ועיין בבלי פסחים כ"ג א' וברש"י ובתוספ' שם ד"ה קוצר. ועיין בצפנת פענח פכ"ה מה' שבת הי"ט ופ"י מה' מאכלות אסורות ה"ב. ובשו"ע לאדמו"ר מלאדי סי' ש"ח ס"ק ט' חידש שבדבר שאיסורו נמשך להרבה זמן, הרי הוא עומד לאכילת בהמה, או למכירה לגוי, גם בתוך הזמן, עיי"ש. ועיין באמבוהא דספרי לספרי זוטא, רמ"ח ע"א, והשגתו שם חלה גם על הצפנת פענח הנ"ל.

229-30. מעשר שני בירושלם אבל לא בגבולין. עיקר החידוש הוא שאין מטלטלין אותו בגבולים, מפני שאין פודין מע"ש בשבת, והוא אסור באכילה, אבל בירושלים הרי פשוט שמטלטלים אותו. ועיין במשנתנו פי"ח מ"א ועירובין פ"ג מ"ב ולהלן עירובין פ"ב ה"י. ועיין מ"ש להלן.

330. מעלין את המדומע באחד ומאה. כ"ה ("מעלין") גם בד ובכי"ל ובמשנתנו פכ"א מ"א. ובכי"ע: מטלטלין את המדומע וכו'. ובמשנתנו פי"ח מ"א: מפנין תרומה טהורה וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות שבדקתי (לרבות קטע מן הגניזה, אלא ששם: מפנים). אבל במלא"ש שם מביא בשם ר' יהוסף אשכנזי: ברוב ספרים גרסי' מפנין, ויש ס"א דגרסי מטלטלין תרומה וכו', וכן נ"ל עיקר וכו'. ובפסיקתא רבתי רפכ"ה (ד' פראג, מ"ה ע"ג; רמא"ש, קכ"ו ע"א): כך שנו רבותינו מטלטלים את הדמאי ואת התרומה טהורה (בנה) [בשבת], ולא את הטבל ולא את התרומה טמאה ולא מעשור ראשון שלא ניטלה תרומתו וכו', מפני שמעשר אסור באכילה עד שתעבור תרומתו ממנו אסור לטלטלו, אבל התרומה טהורה מפני שהכהנים אוכלי תרומה אוכלים אותה בשבת מטלטלים אותה (כלומר, אפילו ישראל) בשבת. ולכאורה ההלכה שלנו תמוהה מאד, שהרי כאן ובמשנתנו פכ"א בעניין טלטול עסיקינן, וברור שאפילו מדומע בפחות מאה מטלטלין אותו בשבת, ואינו גרוע מתרומה שנאכלת לכהנים, והרי גם המדומע ראוי לכהנים, וממילא מטלטלים אותו בשבת, כמפורש בירושלמי שנביא להלן. ואם עיקר החידוש הוא שמותר להעלות ולהרים את הסאה מתוך המאה של חולין בשבת, א"כ מאי שיאטיה לכאן, שאפילו אם נאמר שאסור להעלות בשבת מ"מ מותר לטלטל אותו, משום שראוי לכהן. ובמשנתנו פכ"א מ"א: ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. ר' יהודה אומר אף מעלין את המדמע באחד ומאה. ולולא דברי רבותינו הראשונים היה נ"ל לפרש שר' יהודה מכוין לכל מדומע, ובעיקר למדומע בתרומה טמאה. ואף שמדומע בתרומה טמאה אין מטלטלין אותו בשבת, ולא אמרו ברישא שמטלטלין תרומה טמאה עם החולין אלא דווקא בניכר מקום התרומה, ולפיכך מטלטלין אותה אגב החולין (כמו כלכלה ואבן בתוכה ששנינו לעיל שם במשנה), אבל אם נדמעה התרומה הטמאה בתוך החולין, הרי הכל אסור בין לכהן ובין לישראל (ומסתבר שאסורה אף לבהמת כהן, עיין רש"י קכ"ו ב' ד"ה מפנין תרומה טהורה), ודין המדומע, כדין תרומה טמאה. ולפיכך אמר ר' יהודה שמעלין 22 כלומר, מרימין, וכסיגנון המשנה (תרומות פ"ה מ"ב): סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וכן בירושלמי בכורים פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א: מודי ר' שמעון באותה סאה שהעלה מתוך מאה (כנוסה הרש"ס, ולפנינו בטעות: מתוך סאה) שהיא טעונה מחיצה וטעונה הנייה (צ"ל: הבייה, הבאה). וכן בכ"מ. את המדומע באחד ומאה בשבת, וממילא מותר לטלטלו שהרי הוא ראוי לאכילה ע"י הרמת הסאה. ובירושלמי פי"ח ה"א, ט"ז ע"ג: אית תניי תני מטלטלין את הדימוע, אית תניי תני אין מטלטלין. אמר ר' לעזר מאן דאמר מטלטלין, במדומע בתרומה טהורה, ומאן דמר אין מטלטלין, בתרומה טמיאה. 23 בירושלמי דמאי פ"ז ה"ב, כ"ו ע"ב: ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת? א"ר לעזר משייר כל שהוא חולין, כהדא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה עם החולין. ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה, ברם הכא חולין לצורך טמאה. ותירוץ הירושלמי אינו אלא באשגרה מפסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א. וכאן הכוונה שבמשנת שבת מטלטלין טמאה לצורך טהורה שהיא ניכרת בפני עצמה, מה שאין כן במשנת דמאי שהכל נעשה מדומע, ואין מטלטלין את המדומע בתרומה טמאה. ובאותו שיש בו כדי להעלות, אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא. 24 צ"ל: באותו שאין בו כדי וכו', אבל באותו שיש בו וכו', כמו שהגיה הרד"ל. כלומר, באותו שיש בו כדי להעלות אין הדין כן, אלא אפילו במדומע בתרומה טמאה מטלטלין אותו, שהרי אפשר להרים את הסאה בשבת והכל מותר, עיין במשנת תרומות פ"ה מ"ב. מאן תנא מטלטלין? 25 כלומר, שמטלטלין את המדומע באחד ומאה בתרומה טמאה. ר' אליעזר, דתנינן ר' אליעזר אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. כלומר, דווקא לר' אליעזר הסובר שאנו אומרים היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, ונעשה כאילו הסאה שנפלה מונחת בפני עצמה והחולין בפני עצמן, מטלטלין את הסאה הטמאה אגב החולין, 26 ואף אם נאמר שאסור להעלות בשבת את המדומע באחד ומאה מכל מקום מותר לטלטל לר' אליעזר אפילו אם נדמעה בתרומה טמאה, כמו שפירש בנועם ירושלמי במקומו. אבל אין צורך במה שהגיה בירושלמי אח"כ, עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 285 ואילך. אבל החכמים סוברים שהכל מעורב וכל החולין מדומעין בתרומה טמאה, ואסור לטלטלה. ובבבלי קמ"ב א' רצו לומר שדווקא לר' אליעזר מעלין את המדומע באחד ומאה, מפני שאין כאן מתקן, אלא הפרדת הסאה מן השאר. ודחו שם: אימר דשמעת ליה לחומרא, לקולא מי שמעת ליה. אבל הר"מ בפיה"מ נקט בטעם שנדחה בבבלי. ועיין ירושלמי תרומות פ"ה ה"ב, מ"ג ע"ג. ובירושלמי ערלה פ"ב ה"א, ס"א ע"ד: ר' יודה עבד [לה] כסוף הפרשה וכו'. כלומר, שבהעלאת הסאה אין כאן הפרשת תרומה ממש, ואפילו חרש שוטה וקטן מותר לו להפריש, ואינו אלא כמסיר את האסור. ועיין מ"ש בח"א, סוף עמ' 385.

430-31. ר' שמעון בן לעזר או' נותן עיניו וכו'. ירושלמי ערלה הנ"ל, בבלי קמ"ב ב'. ומפורש בירושלמי שם שר' אלעזר בר' שמעון אוסר להרים מפני עובדין דחול שהרי יכול לאכול בלי הרמה. ועיין בתוספ' רי"ד קמ"ב ב' ובירושלמי הנ"ל.