תוספתא כפשוטה על שבת טז:יט

142. אין מגרדין במגרדת ביום טוב וכו'. במשנתנו פכ"ב מ"ו: אבל לא מתעמלים ולא מתגרדין וכו', ובבבלי שם קמ"ז ב' הובאה הברייתא שלנו, ולא נזכר שם יו"ט, ועיין מ"ש להלן ביצה פ"ד, שו' 49, ד"ה אין חפין. והמתעמלים היו נוהגים גם להתגרד, עיין מ"ש בספרי היונית בא"י, עמ' 93, הערה 7. ואסרו לעשות כן בשבת משום עובדין דחול. ועיין בבלי נ' ב'.

243. רבן שמעון בן גמליאל מתיר. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל וכן בבבלי הנ"ל חסר כ"ז, ואפשר שיש כאן אשגרה מלהלן יומא פ"ד, שו' 22–23, עיין מש"ש.

3וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'. המלים "וכן היה", חסרות בכי"ע ובבבלי הנ"ל, אבל ישנן גם בד ובכי"ל (וכך היה). וכן בכפו"פ פ"ז, ד"ר ל"ב ע"ב: תוס' מס' שבת פי"ז 41 מכאן מוכח שהיה לפניו חילוק הפרקים כמו בד ובכי"ל, אבל עיין לעיל פט"ו, הע' 42. ושמא צ"ל: פי"ו, כמו שנשתבש בהוצ' לונץ, עמ' קל"ד. וכן היה רשב"ג אומר וכו'. ומן המלים "וכן היה" מוכח שצ"ל לעיל "רבן שמעון בן גמליאל מתיר", ואפשר שהמלים "וכן היה" באו באשגרה מתוספתא יומא הנ"ל, אבל יתכן ג"כ שביומא הן באשגרה מכאן, עיין מש"ש.

443-44. אם היו מלוכלכות בטיט וכו'. בכי"ע, כי"ל, כפו"פ ובבלי הנ"ל: אם היו רגליו מלוכלכות וכו'. וכ"ה בה"ג ה' שבת ד"ו, כ' ע"א, ד"ב, עמ' 114, בר"ח ועוד. אבל בד: אם היו ידיו וכו', וכ"ה ברי"ף בסוגיין, בר"מ פכ"א מה' שבת ה"ל, במאירי בסוגיין ועוד. וכ"ה להלן יומא פ"ד, שו' 23 בד, בכי"ו ועוד, עיין מש"ש. ואם אנו גורסים לעיל "רשב"ג מתיר. וכן היה וכו' " צריך לפרש שלאו דווקא בגרוד של תענוג התיר רשב"ג שהרי אינו עושה כלום בגרודו, אלא אפילו גרוד המנקה את הגוף, ונראה יותר עובדין דחול, אף בו התיר רשב"ג. ועיין בבלי נ' ב' הנ"ל. אבל מדברי הפוסקים שפסקו כרשב"ג בסיפא כאן וכת"ק ברישא מוכח שברישא מסתבר יותר לאיסור.

544. בטיט ובצואה מגרדן וכו'. בכי"ע: בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, או מגררן וכו', וברור שיש כאן אשגרה מיומא הנ"ל.