תוספתא כפשוטה על שבת יז:ו
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 17:6
Open in the reader →114. מונה אדם את ארחיו כמה בחוץ וכמה בפנים וכו'. בכי"ל: כמה בפניו, וצ"ל: כמה בפנין. וכן בשנו"ס מקטע מן הגניזה של משנת זבחים פ"ג (לפי הצופה הצרפתי חנ"ג, עמ' 219): המולק תרין בפנין וכו', הנתנים בפנין וכו'. וכן בירושלמי יומא פ"א ח"א, ל"ח ע"ב: ולא בעבודות שבפנין אנן קיימין. ועיין מ"ש לעיל, ח"א, עמ' 1. ובמשנתנו פכ"ג מ"ב: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב. ובבבלי שם קמ"ט א' (לפי כתי"י וראשונים, עיין דק"ס): והתניא מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו כמה בפנים וכמה בחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם וכו'. ועיין רש"י שם. ועיין לעיל ברכות פ"ד ה"ח ובמקבילות (ומ"ש בח"א, עמ' 62), ואנו למדים משם שעד שלא נתכנסו כל האורחים היו "יושבין במקום אחד מהבית לא במקום המוכן להם לאכול שם" (שטמ"ק ברכות מ"ג א' ד"ה כיצד) והיו מעסיקים אותם בפרפראות עד שיתכנסו כולם. כשנתכנסו כולם היו מסבים לאכול במקום המיועד ושוב נתנו להם פרפראות, עיי"ש. האורחים שבאו באחרונה היו נכנסים לסעודה מיד, ויש שבאו אחרי הפרפרת השניה (עיי"ש בסה"ח). ושמא אף כאן הכוונה שמשער כמה אורחים יהיו בחוץ וכמה פרפראות יצטרך לתת להם, וכמה יהיו בפנים (כלומר, כמה יתוספו על אלה שהיו גם בחוץ) וכמה פרפראות יצטרך לתת בפעם שניה.
215. מן הכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מן הטבלה וכו'. ופירשו בבבלי הנ"ל שטעם האיסור שלא למנות מן הכתב הוא מפני שמא יקרא בשטרי הדיוטות, וכותל בשטר אינו מתחלף. ורב ביבי שם הסובר שטעם האיסור הוא מפני שמא ימחוק מעמידה בכתוב למעלה על הכותל שקשה להגיע לשם כדי למחוק. ועיין ברי"ף כאן, בבעל המאור ובמלחמות שם, בר"מ פכ"ג הי"ט ובמאירי בסוגיין. ומלשון התוספתא "כדרך שעושה בחול" משמע שעיקר הטעם הוא שכותל אינו מתחלף בשטר.