תוספתא כפשוטה על שבת ב:טו

151-52. המבשל בשבת בשוגג וכו'. תרומות פ"ב מ"ג. ומוכח בירושלמי שם (פ"ב ה"ג, מ"א ע"ג) וכאן (פ"ד ה"א, ה' ע"ד) שמשנתנו שם כר"מ, 81 אני אין לי אלא משנה, המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות. וכן מוכח בבבלי חולין ט"ו א'. ואעפ"י שהר"מ בפיה"מ לתרומות פירש את משנתנו כר' יהודה, לא פירש כן אלא אליבא דהלכתא, אבל פשטות לשון המשנה היא כר' מאיר כאן. (ע"פ תכ"מ). ומשנתנו הובאה בבבלי כאן ל"ח א', ביצה י"ז ב'. וכל הברייתא במקורות שצוינו להלן סוף שו' 52.

252. בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר' מאיר. כלומר, בשוגג מותר לו לעצמו ואפילו בו ביום, ובמזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים לבו ביום, ובמוצאי שבת מותר לו ולאחרים. 82 בכדי שיעשו, כרש"י ב"ק ע"א א', חולין ט"ו א'. וכ"ה שיטת הגאונים (שאילתות ריש סי' קכ"ח; בה"ג ד"ו, כ"א ע"ד, ד"ב, עמ' 114. ושוגג דר' יהודה כמזיד דר"מ). והר"מ בפ"ו מה' שבת הכ"ג פסק שמותרין מיד, עיין במגיד משנה שם. אבל ברש"י כתובות ל"ד א' פירש שבמזיד לא יאכל הוא לעולם, ועיין בתוספ' שם ובתוספ' גיטין נ"ג ב' ד"ה המבשל. ועיין מה שהאריך בזה בס' דמשק אליעזר בחולין ט"ו א'. ועיין מ"ש להלן שו' 59–60, ד"ה ברם, ולהלן פ"ג ה"א, שו' 2. וכל הברייתא בירושלמי תרומות וכאן הנ"ל, בבלי כתובות ל"ד א', גיטין נ"ג ב', ב"ק ע"א א', חולין ט"ו א'. ותחילת הברייתא בירושלמי עירובין פ"ד ה"א, כ"א ע"ד.

353. יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל. כלומר. שוגג דר' יהודה כמזיד דר' מאיר. אבל אם בשל במזיד לא יאכל עולמית (וכן גורס בבבלי), ואחרים אוכלים במוצאי שבת. ומזיד דר' יהודה כשוגג של ר' יוחנן הסנדלר להלן.

454. במזיד לא יאכל לא לו ולא לאחרים. ר' יוחנן הסנדלר אינו אוסר משום קנס שהרי הוא אוסר גם לאחרים לעולם, והם לא עברו על איסור, אלא משום שמעשה שבת שנעשו במזיד אסורים מן התורה, עיין בבבלי כתובות ל"ד א' וב"ק ע"א א'. ובשאילתות (סי' קכ"ח) ובה"ג (ד"ו, כ"א ע"ב; ד"ב, עמ' 114) מוסיף: אלא לגוים. ועיין בהעמק שאלה שם.