תוספתא כפשוטה על שבת ב:יח

159-60. פירות שלקטן בשבת בשוגג יאכלו למוצאי שבת וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע נשמטו המלים "למוצאי שבת" בט"ס. ומן הלשון "יאכלו" משמע שלעצמו אסורים לעולם, ואין הברייתא מתירה אלא שיֵאָכְלו לאחרים למוצאי שבת. ועיין להלן פי"ג, שו' 56, ומש"ש. ברם בשאילתות ריש סי' קכ"ח: ומאן דמבשל ביומא דשבתא, או לקיט פירי , אי בשוגג עבד לאורתא מישתרי ליה בכדי שיעשו, ואי במזיד עבד אסיר למיכל מינהון לעולם. וכע"ז בה"ג ד"ו, כ"א ע"ד. וכן בהלכות קצובות, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 67: והלוקט פירות בשבת בשוגג אסורין עד הערב בכדי שיעשו וכו'. וכן בה"ג ד"ב, עמ' 114: ומאן דמבשל בשבתא, או דמנקט 83 אין "דמנקט" אלא "דמלקט", עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין בצופה האנגלי סדרא חדשה חי"ב (1922), עמ' 366, ועמ' 385. וכן פירושו של שם הספר לר' יוסף ראש הסדר "נקטאתא דתלמודא", כלומר לקוטות התלמוד, ודברי הרל"ג בגנזי שכטר ח"ב, עמ' 404, צריכים תיקון. פירי וכו'. וברור שמקורם בתוספתא כאן ששנתה את שניהם 84 עיין חולין ט"ו ב' (עיין מ"ש לעיל שו' 57–58) וברש"י ובתוספות שם ד"ה כגון שקצץ. ועיין מ"ש בארחות חיים ה' שבת סי' שמ"ח, נ"ו ע"ב, בשם הרא"ה (והובא בב"י טאו"ח סי' שי"ח) ובים של שלמה חולין פ"א סי' ל'. יחד. ושמא ניסחו ע"פ דעת ר' יהודה שפסקו כמותו.