תוספתא כפשוטה על שבת ב:כב

168. על גבי גג של סיד רותח וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ג ה"ג, ו' ע"א. ובד ובכי"ל חסירה המלה "גג" בט"ס. ובכי"ע: על גבי "גפסיס רותח" 87 הנקודות מורות שיש כאן נוסחא כפולה. אבל עיין תו"כ, נגעים פרק ז' ה"ד, ס"ה ע"א, בבלי פסחים ע"ה א', חולין ח' א'. סיד רותיח וכו'. ובבבלי (ל"ט א'): מגלגלין ביצה על גבי גג רותח, ואין מגלגלין ביצה על גב סיד רותח. וכדי לרדת לסוף כוונת ההלכה של התוספתא עלינו להקדים את שיטות הירושלמי והבבלי בהלכה זו. שנינו במשנתנו (פ"ג מ"ג): אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה 88 כלומר, לא יכרכנה, לא יעשנה פקעת, כפירוש הגאונים (עיין אוה"ג, התשובות, עמ' 42, הפירושים, עמ' 18) והראשונים, עיין עה"ש ערך פקע, ר"מ פ"ט מה' שבת ה"ג, שו"ת הר"מ ד' ליפסיאה, ס' ע"ב, ד"ה המפקיע. בסודרין. ור' יוסי מתיר. ולא יטמיננה בחול בשביל שתצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא וכו'. ופירשו בבבלי שר' יוסי מתיר להפקיע ביצה בסודרין שנתחממו בשמש, ותולדות חמה כחמה, ובחמה עצמה כ"ע מודי שמותר לחמם. וחכמים אוסרים להפקיע בסודרין, מפני שהם גוזרים תולדות חמה אטו תולדות האור. אבל ברישא כ"ע מודים שאין נותנין ביצה בצד המיחם, ולא פליג ר' יוסי אלא על הסיפא, שהיא תולדות חמה. ושוב אמרו שם שבסיפא דסיפא ("לא יטמיננה בחול וכו' ") אף ר' יוסי מודה, מפני גזירה שמא יטמין ברמץ, או משום שמזיז את העפר. 89 ופירש המאירי במשנתנו שמשום איסור הטמנה אין כאן, שלא אסרו להטמין אלא רותח, אבל צונן גמור אין בו משום איסור הטמנה, עיי"ש. ועיין בבלי נ"א א' ובראשונים שם, ובירושלמי פ"ד ה"א, ו' ע"ר, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 95, וכבר עמד על עיקר הדברים בס' ניר שם. וביפה עינים ל"ח ב' כתב: ואפשר לפ"ז דסודרין ג"כ שהוחמו באור. וכבר הראינו בירושלמי כפשוטו, עמ' 80, שלפי מסורת בני א"י אין משנתנו עוסקת כלל בהיתר חימום בתולדות חמה, ובעל כרחינו בסודרין שהוחמו באור עסיקינן, אבל אם הוחמו בחמה, אף חכמים מתירין. עיין מ"ש להלן בפנים. ולפי פשוטו לא נאמרו הטעמים הללו אלא לר' יוסי, אבל לחכמים אין צורך בהם שהרי הם אוסרים אפילו תולדות חמה, כמו שפירש הרשב"א ועוד. ומה שהביאו אח"כ את הברייתא שלנו הוא משום שהם סוברים שרשב"ג סובר כר' יוסי שמתיר תולדות חמה, אבל לרבנן אסור לגלגל ביצה ע"ג גג רותח. ברם בירושלמי בסוגיין פירשו שר' יוסי חולק על כל הרישא, והוא מתיר מפני שאין תבשילו ברור, ולפ"ז בסודרין שהוחמו באור עסיקינן (כמו שרצו לומר בתחילה גם בבבלי), אבל בתולדות חמה מותר אף לחכמים, לשיטת בני א"י. ואמרו שם: מתניתא פליגא על רבנין דהכא. לא יטמיננה בחול וכו' שנייא היא שהיא עושה חריץ 90 אינו עניין למזיז את העפר שבבבלי שם, עיין לעיל בירושלמי שם ובתוספות ל"ט א' ד"ה מפני. וכו'. מתניתא פליגא על רבנין דתמן, 91 כלומר, על חכמי בבל שהעמידו את המחלוקת בתולדות חמה. דתני רבן שמעון בן גמליאל אומ' מגלגלין בצים על גב גג של סיד וכו', מה עבדין לה רבנן דתמן. פתרין לה חלוקין על רבן שמעון בן גמליאל. הרי לך מפורש שבזה מחולקים בני א"י ובני בבל: לשיטת בני א"י רבן שמעון בן גמליאל ככולי עלמא, ולשיטת הבבליים רשב"ג כר' יוסי, עיין ברשב"א בסוגיין. והארכנו בזה מפני דברי הרש"ל בשו"ת שלו סי' ס"א (והעיר עליו בקרבן נתנאל על הרא"ש) שחולק על כל הראשונים, וסובר שלא אסרו החכמים תולדות החמה אלא דומיא דסודרין, שיש כאן חשש שמא יאמרו שחמם את הסודרין באור, אבל אבק חול ואבק דרכים מותר אף לחכמים משום שאין דרכם לחממן באור, ולא אסרו בסיפא של משנתנו אלא מפני שמא יטמין ברמץ, או מפני שמזיז את העפר, וטעמי הבבלי הם אף לחכמים, ורשב"ג כאן הוא ככולי עלמא. ורבינו הסתייע שם מן הירושלמי כאן שהקשו על רבנין דהכא מן הסיפא (ולא יטמיננה בחול וכו') ולא הקשו מן הרישא (ולא יפקיענה בסודרין), מפני שברישא כ"ע מודי שלחכמים יש כאן חשש גזירה של תולדות המה אטו תולדות האור, ולא נחלקו רבנין דהכא (של א"י) ורבנין דתמן (בני בבל), אלא בתולדות חמה כגון גג רותח. וכבר ראינו שהירושלמי פירש את הרישא בתולדות האור, 92 ולאו דווקא תולדות חמה מותר לשיטת הירושלמי, אלא כל שאינו תולדות האור אין בו משום מבשל, ועיין בתוספות פסחים ע"ה א' ד"ה נכוה (ומשמע מקושייתן שפירשו שהסיר רותח מחמת הכבשן), ועיין מאירי כאן ל"ח סע"ב, ומ"ש הגר"י מאלצאן בס' שביתת השבת ח"ב, נ"ו סע"א. ואינה עניין למחלוקת רבנין דהכא ורבנין דתמן, ואין לנו לזוז מפירושי רבותינו הראשונים.

268-69. ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח. לפי פשוטו משמע שאין חילוק בין אם העפר הוא על הארץ ובין אם הוא על הגג, והאיסור הוא משום שהוא עושה חריץ, כמפורש בירושלמי שהעתקנו לעיל, אבל לגלגל בסיד רותח מותר לשיטת התוספתא והירושלמי כמו שמשמע ברישא. ושמא אין בו אף משום עושה חריץ, שאין עושים חריץ אלא בעפר, כמו שאמרו בירושלמי לעיל שם: אילו אמר בקמח יאות, 93 ברשב"א ל"ט א' (בד"ר) מעתיק: אילו אסר בקמחיות. ואין "בקמחיות" אלא חיבור שתי מלים (כדרך הירושלמי) "בקמח יות" (=יאות), כלומר, אילו אסרו חכמים להטמין בקמח רותח יאות היינו מדייקים. וכן בירושלמי כתובות רפ"ג, כ"ז ע"א: אילו היה כתיב בתולות כמוהריות. ואף שם "כמוהריות" = כמוהר יות, כמוהר יאות. כלומר, אילו אסרו חכמים להטמין בקמח רותח שפיר הוינן מדייקין שתולדות חמה אסורות, שהרי בקמח אין אסור לעשות חריץ, כמו שדייקו הראשונים, עיין באהצו"י, עמ' 47, ומ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 79. אבל לפי הבבלי אסר רשב"ג לגלגל בסיד רותח. ובתוספות ל"ט א' ד"ה ואין תפסו בפשיטות שמותר לגלגל בעפר רותח. ועיין בשי"ק בסוגיין ד"ה מגלגלין.