תוספתא כפשוטה על שבת ג:ט

122. מותר ליתן לשני וכו'. כלומר, מותר ליתן צונין לשני שעירה לתוכו, ואסור ליתן לראשון שפנה אותו, ועדיין הוא מרותח. ועיין בבבלי מ"א ב' ובירושלמי הנ"ל, 18 ולפנינו אין לפרש משום מצרף, שהרי סתם קדירות של חרס הן. ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 272. ובפי' הגר"א (במשניות הוצ' ראם) וכן במנ"ב פירשו: מותר ליתן, כלומר תבלין. והברייתא היא מעין משנתנו פ"ג מ"ה: האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה וכו'. ועיין בתוספתא מעשרות פ"א ה"ט ומ"ש לעיל ח"ב, עמ' 675.

222-23. חבית של טבל שנשברה וכו'. בבלי מ"ג א'. ולעיל שם (מ"ב ב'): נשברה לו חבית של טבל בראש גגו וכו'. וזו היא הגהת רש"י (עיי"ש ד"ה נשברה), אבל בר"ח שם גרס: חבית שנשברה בראש גגו וכו', וזו היא הברייתא שלהלן ה"י, וכן הכריעו בתוספות שם ד"ה הצלה. וכן מעיד במיוחס להריטב"א מ"ב ב' ד"ה והצלה: דכולהו נסחי לא גרסי של טבל. ועיין גם ברמב"ן, ברשב"א ובמיוחסים להר"ן. ובירושלמי ביצה פ"ה ה"א, ס"ב ע"ד: תני חבית של טבל שנתרועעה וכו'. ועיין בשי"ק שם ד"ה תני, ויפה השיג עליו בתכ"מ כאן שנחלפו לו להרב ז"ל עניין שתי הברייתות (כלומר ה"ט כאן וה"י להלן), עיי"ש. והברייתות הובאו לכאן אגב משנתנו פ"ג מ"ו: אין נותנין כלי תחת הנר וכו'.

323. מביא כלי ונותן תחתיה וכו'. פירשו בבבלי הנ"ל, מפני שטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן. ועיין בבבלי קנ"ד ב' ובתוספ' מ"ג א' ד"ה טבל, וביצה ל"ו א' ובתוספ' שם ד"ה בדטיבלא. אבל בירושלמי ביצה הנ"ל פירשו שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו, כלומר, במקום פסידא התירו לטלטל כלי לצורך המוקצה, ובלבד שלא יקלוט את המוקצה בשעת נפילתו. ובירושלמי לא נזכרה כלל ההלכה של מבטל כלי מהיכנו, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 90 ועמ' 93. ועיין בנוע"י, ט' ע"א ד"ה הנה, אבל פירושו אינו מוכרח. ועיין בפירוש הרש"ס מעשרות י"ז ע"ב, אבל הפירוש הפשוט בירושלמי הוא שאסור להחזיר את התאנים מפני שעושה מוקצה בשבת. 19 עיין ירושלמי כאן פ"ז ה"ב, י' ע"א: ההן דשטח צלין צימוקין וכו', עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 339, הערה 4.

4נתמלא אסור לטלטלו. וכ"ה בירושלמי ביצה הנ"ל. אבל באו"ז ה' יו"ט סי' שס"ה, ח"ב, ע"ז ע"ב, מעתיק בשם הירושלמי: נתמלא אסור ליגע בו. וזו היא הגירסא הנכונה, עיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 93 ואילך. ועיין מ"ש להלן, שו' 32, ד"ה לא יזיזם.

523-24. עביט של ענבים וכו'. הסיפא לא הובאה בבבלי, אבל ישנה בירושלמי הנ"ל.

624. שמשכו אין מסתפקין בהן וכו'. בירושלמי הנ"ל: שמשכן (צ"ל: שמשכו) לא יטול מהן ביום טוב וכו'. ופירש רב חסדא שם: אעפ"י שזה טבל וזה טבל. זה יש לו מוקצה וזה אין לו מוקצה. כלומר, עביט של ענבים שמשכו ממנו משקים אינם אסורים משום טבל בלבד אלא אף משום מוקצה (וממילא אסור גם ליגע בהם) מפני שזבו מן העביט בשבת, ואינם בעינם ואינם בהיכנם (עיין נועם ירושלמי כאן, ט' ע"א), והם כמוקצה שיבש ולא ידע בו, 20 עיין ירושלמי ריש ביצה, ס' ע"א, בבלי שם ג' רע"א, ומ"ש להלן ריש ביצה. ואסור ליגע בו, מה שאין כן טבל שאינו כמוקצה שיבש (עיין בבלי ביצה ל"ד סע"ב), ולפיכך מותר להצילו בשבת. וכן בירושלמי כאן פ"א ה"ט, ד' ע"ב: מהו ליגע במושך וכו' ושוין שלא יגע במושך. ועיין בבבלי קמ"ג ב' ובתוספ' י"ט ב' ד"ה שמן. וממשיך בירושלמי שם: הדא (נ"ל שצ"ל: והידא) אמרה שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו? נר 21 בהוצ' שלפנינו ובאו"ז שהזכרנו לעיל בפנים, שו' 23, ד"ה נתמלא: תני נר וכו'. אבל בכי"ל חסרה המלה "תני", ונוספה בכ"י אחר. שכבה מצילין את שמנו. אמר ר' יעקב בר אחא דר' שמעון היא, דר' שמעון אמר כבה מותר לטלטלו (כלומר, ואין משם ראיה). אמר ר' שמואל בר רב יצחק לא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין. כלומר, ר' שמואל בר רב יצחק חולק על רב חסדא וסובר שהברייתא שלנו לא אסרה אלא לטלטלו (כלומר, את היין והשמן שמשכו), הא להציל מצילין, כלומר במקום פסידא שאם לא יציל ישפכו מותר להציל אף את המושך. ועיין בנועם ירושלמי שם במקומו.