תוספתא כפשוטה על שבת ד:יא

133-34. לא תצא אשה במפתח שבאצבעה וכו'. בבבלי ס"ב רע"ב: דתניא לא תצא אשה במפתח שבידה, ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר' מאיר. והלשון "שבידה" סובלת כמה פירושים (עיין מאירי נ"ז א' ד"ה ומ"מ הם מפרשים), אבל בתוספתא הלשון ברורה. וכן בראבי"ה סי' רט"ו, ח"א, עמ' 306: בתוספתא גרסינן במפתח דשבא וצבע' (צ"ל: שבאוצבע') והיא היא וכו'. והוא מוסיף: ובירושלמי (עיין לעיל, הערה 56) משמע לאסור אפילו במפתח של כסף, או בשל זהב. וברוקח סי' ק': יוצאה אשה בעיר של זהב וכו', ובמפתח של כסף מדתניא בתוספת' ולא במופתא (צ"ל: במופתח) שבאצבע, ורבינו מדייק: הא בצואר מותר. וכן ברמב"ן נ"ז א': מפתח של זהב באצבעו, כדרך טבעת והוא תכשיט וכו', ותניא בגמרא דילן לא תצא אשה במפתח שבידה, ותניא לה בתוספתא באצבעה. ובראב"ן סי' שמ"ט: לא תצא אשה במפתח שבידה וכו' שמכנסת אצבעה בחור שבראש המפתח ונראו כעין טבעת וכו', ואפילו במפתח של כסף חייב חטאת וכו', אבל אם הוא של כסף שהוא לנוי ולתכשיט ויוצאה בו דרך תכשיט בחול (כלומר, על צוארה, וכדומה) בשבת שרי וכו'. ועיין להלן ביצה פ"א, שו' 43–44, ומש"ש.

234-35. ר' ליעזר פוטר בכובלת וחכמים וכו'. הנכון בכי"ע: ככוכלת 59 כנראה שהיא צורה עברית מן היונית κόχλος או κόχλιος, concha, כלומר, כלי מקליפת הצב שהיו מחזיקין בו שמן, או משחה. וכו'. וכן במשנתנו בכל הנוסחאות מטיפוס א"י: 60 משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה. ועיין דק"ס בהגהות, ס"ה רע"א. ולא בכוכלת 61 במשנה ד' נפולי, וכן במשניות שבבבלי: בכובלת. וכו' דברי ר' מאיר, וחכמים פוטרים בכוכלת ובצלוחית של פלייטון. ופירשו בבבלי: כובלת. חומרתא דפילון, כלומר כדורים של עלי בושם, φύλλον, עיין בהערתו היפה של לעף במלונו של קרויס למלים שאולות מיונית ורומית בתלמוד וכו', עמ' 445, ערך פילון. ולפי גירסת התוספתא סתם רבי במשנתנו כר' אליעזר בכוכלת, וכחכמים בצלוחית של פלייטון. 62 משחת עלי הנרד, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 205. אבל בבבלי ס"ב ב': ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פולייטון. ושאלו שם: כובלת מאן דכר שמה? חיסורי מחסרא והכי קתני, וכן בכובלת וכן בצלוחית של פלייטון לא תצא, ואם יצאה חייבת חטאת דברי ר' מאיר ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. ועיי"ש ס"ב א', שהסיקו שלר' אליעזר יוצאת לכתחילה. ועיין מ"ש להלן, שו' 36, ד"ה כללו.

335. בזמן שאין בה בוסם וכו'. בד, בכי"ע ובכי"ל: בזמן שיש בה וכו' אין בה וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: במה דברים אמורים כשיש בה בושם אבל אין בה (כגי' כי"י, עיין דק"ס) בושם חייבת. וכנראה שכצ"ל לפנינו.

436. כללו של דבר וכו'. לפי פשוטו נראה שהדברים דבוקים לרישא, ולפ"ז ברור שאף ר' אליעזר וחכמים לא התירו לצאת בכוכלת ובצלוחית של פולייטון לכתחילה, אבל לפי מסורת הבבלי הנ"ל הלכה זו אינה דבוקה לרישא והיא מסכמת את דיני התכשיטים שדרך הנשים לשלוף אותם, וכוכלת וצלוחית של פולייטון אין אשה מסירה אותם, מפני שהיא נושאת אותם כדי לבטל ריח רע, והיא מתביישת לשלפם, עיין בבבלי ס"ב א' וס"ה א'. ברם בכי"ע חסרה לגמרי בבא זו.

538. בספכה מוזהבת. בבלי נ"ז ב'. והכתיב "ספכה" במקום סבכה מצוי בכמה מקומות, עיין במבוא לנוה"מ להרינ"א, עמ' 1222.

638-39. ובטסין ובצפויין ובחליות שלה. הכוונה לטסין וכו' של הסבכה, או ביתר דיוק, של שביס הסבכה, וכן מפורש בתוספתא כלים ב"ב פ"ה הט"ו: שביס של שבכה טמא וכו', הטסין והצפויין וחליות שבו וכו'. ובתס"ר ח"ג, עמ' 87, ציינתי לפי' הר"ש כלים פכ"ח מ"י: ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות.

739. ובקורדוקיסין המוזהבין. במגן אבות למאירי, העניין העשרים, עמ' צ"א: ובתוספתא אמרו יוצאין בקורדקוסין מזוהבים בשבת, ולא היו יוצאין בקורדיקוסין מזוהבים בבירי וכו'. ועיין מ"ש להלן סוף מו"ק, שו' 47–48, ד"ה שוב מעשה. ומלה זו (קורדוקיסין, קורדיקין, קורדקין) נתפרשה יפה ע"י פרנקל 63 עיין במלונו של קרויס למלים שאולות וכו', עמ' 519, ערך קורדקין. ששער שהכוונה ל־ corticea, 64 והוא הסמיך לה אף "קורקא" שבבבלי יבמות ק"ב ב'. נעלים עשויים מקליפות צמחים ובעיקר מקליפת האלון (Quercus). ובירושלמי (פ"ו ה"ד, ח' ע"ב): כתיב ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים (ישעי' ג', י"ח) קורדיקייה, כמה דתימר וברגליהם תעכסנה (שם ט"ז). ואין ספק שאף ביוונית קראו ל־ corticea קורדיקייה κορδίκια. ובפפירוס מן המאה השניה לספירה הרגילה 65 1149 .Oxyr שו' 53. נמנו בין החפצים השונים: κορδικίων ζεῦγος, כלומר, זוג של קורדיקין. ושמא היתה קיימת גם צורה κορδίκιος 66 ועיין במלונות ללשון יון ערך κορδίκιον ומכאן צורת הרבים קורדקייסין. והתירו לה לצאת במוזהבין, ואין כאן איסור משום תכשיט, שהרי לא תשלוף אותם בשוק, ואף אין לחשוש שמא ישמטו ממנה, עיין בבלי פסחים נ"א א'.