תוספתא כפשוטה על שבת ה:יד

132. יוצאין בסגיס ביריעה ובהמלא וכו'. רוקח וראבי"ה הנ"ל, תשובת הר"ש באו"ז ח"א ה' כלאים סי' ד"ש, ל"ט ע"ג. 36 עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 663, הע' 47. ונעלם ממני שכן פירש הר"ש את הירושלמי והסתייע בתוספתא כאן. ועיין במיוחס להר"ש בפירושו לתו"כ קדושים ספ"ד, ע"ט ע"ב: כדאמרינן במס' שבת (ס"ב א') הרועים יוצאים בשקים וכו', וכן הקופה מצטרפת ואסור [להתכסות בה] מן החמה ומן הגשמים. ולפלא שלא הביא ראייה מן התוספתא כאן ולא מן הבבלי נדרים שקופה ראוייה להתכסות בה. ושמא צ"ל שם: כדאמרינן בתס' (במקום "במס' ") שבת הרועים יוצאים בשקים וכו', והתכוין במלה "וכו' " לסיפא כאן. ועיין ר"מ פי"ט מה' שבת הי"ז ובמגיד משנה שם. ובבבלי נדרים הנ"ל: תניא יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים וכו'. ובשטמ"ק שם: הכי תנינן לה בתוספתא דשבת. יוצאין, פי' בשבת, בסגוס וביריעה, אעפ"י שלא נעשי' למלבוש, מיהו נר"ל (=נראה לי) שיהא תורת כלי עליו שמשתמשין בו, אבל אין תורת תכשיט עליו כלל לא, ובחמילא ובסקורטיא ובקטבוליא מפני הגשמים, אורחא דמילתא נקט, וה"ה בלא גשמים 37 וכן פירש הרא"ש שם. אבל מדברי הרוקח והר"מ (שהזכרנו לעיל בפנים) משמע שלא התירו אלא בגשמים, עיין בב"י טאו"ח סי' ש"א. וכו', ובתוספתא וכו' לא תניא יוצאין בשק עבה, וכן נראה לי דהיינו שקין דהכא (כלומר, שברישא לעיל), כיון דמיתנייא גבי הדדי, תרי זימני שק למה לי למיתני. ועיין בר"ן שם שכתב: יוצאין בשק עבה וכו', ולא שק ממש אלא כעין שק, דהא תני בסיפא (כלומר, סיפא של הבבלי ורישא של התוספתא) הרועים יוצאים בשקים. ולפלא שלא העיר על התוספתא. ועיין ירושלמי עירובין פ"י ה"א, כ"ו ע"א, ומ"ש להלן עירובין פ"ח הט"ז, שו' 55–56, ד"ה היו גשמים. ואשר לחפצים שנזכרו כאן, יפה פירשו המפרשים והבלשנים, שסגיס (סגוס) הוא σάγος, אריג עבה 38 בתוספתא כלים ב"ב פ"ה הי"א (לפי גירסת הר"ש, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 87): והחמילות והלבדין והסגוסין אלו הן העבין. והשוה לשון הבבלי נדרים שהבאנו לעיל בפנים: ובסגוס עבה. שהשתמשו בו בעיקר בלילה. 39 עיין ספרי כי תצא סי' רע"ז, עמ' 295, מכילתא דרשב"י, עמ' 212. ובספרי הנ"ל סי' רל"ד, עמ' 267: כסותך פרט לסדין. תכסה פרט לסגוס. ועיין על כ"ז בקדמוניות התלמוד (גרמנית) של קרויס ח"א, עמ' 535, הע' 112. והמלא (חמלה, חמילה) הוא אריג עבה משערות הגמל, 40 עיין מ"ש קרויס הנ"ל, עמ' 534, הע' 107. וסקורטיא, [vestis] scortea פירשו בנדרים שם: כיתונא דצלא, כלומר כתונת של עור (ועיין בערוך ערך סקורטיא). ובפיה"מ להר"מ אהלות פ"ח מ"א, עמ' 41: סקורטיא וקטבוליה הם מצעות עור אשר ישכבו עליהם ומפת עור אשר יאכלו עליהם. וקטבוליא פירשו הגאונים (פיה"ג לכלים פט"ז מ"ד, עמ' 45): עור וכו', ושהוא למטה קורין אותו קוטובולי (καταβολή), ועיי"ש שפירשו שהוא מצע של עור. 41 במכילתא דרשב"י, עמ' 212: כסותה. זו חלוקו. שמלתו. זו טליתו. לעורו. זו עור קטבוליה שלו. במה ישכב. לרבות את הכר ואת הכסת וכו'. ובמקבילה שבמכילתא דר' ישמעאל (משפטים פי"ט, עמ' 317): כי היא כסותה לבדה. זו טלית. היא שמלתו לעורו. זו חלוק. במה ישכב. להביא עור מצע. ואין ספק שהוא עוד מצע היא קטבוליא, אלא שבמכילתא דר' ישמעאל דרשו "שמלתו לעורו" כחפץ אחד, ולפיכך פירשו שהוא חלוק, אבל במכילתא דרשב"י דרשו "שמלתו" לחוד ו"לעורו" לחוד, ולפיכך פירשו שלעורו היא קטבוליה (עור המצע), ו"במה ישכב" בא לרבות שאר דברים ששוכב עליהם, ועיין מ"ש להלן בפנים. ומתוך כל הנ"ל מוכח שכל מה שמנתה התוספתא כאן, אינם מלבושים. ולפיכך אמרו בירושלמי נדרים פ"ז ה"ג, מ' ע"ג: הנודר מן הכסות מותר בשק, ביריעה ובחמילה ובסקורטיה וכו', הנודר מן המלבוש אסור בכל מיני מלבוש ומותר באילו. אבל בבבלי שם: תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה, ואסור בפונדא ובפסקיא ובסקורטיא ובקטבוליא 42 ועיין בתוספתא נדרים פ"ד סה"ג, אלא שהנוסח שם משובש, ועיין בח"ד שם. וכו'.

233. אבל לא בתיבה ולא בקופה וכו'. רוקח, ראבי"ה, תשובת הר"ש ושטמ"ק נדרים הנ"ל, רי"ף פ"ו סי' שפ"א, רשב"א (הובא בשלטי הגבורים על המרדכי ספ"ו), מאירי ס"ו סע"א ד"ה שנינו, רא"ש פ"ו סי' י"ח, רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ב ח"ה. והנה ברי"ף הנ"ל הביא את הברייתא שלעיל בשם הבבלי נדרים והוסיף: ותניא בתוספתא אבל לא בתבה ולא בקופה וכו' (ושאר הראשונים נגררו אחרי הרי"ף), ותמוה לכאורה למה הזכיר כאן את התוספתא, והרי הדברים נאמרו גם בבבלי נדרים שהזכיר בעצמו. וכן תמוה למה הביא הר"ש (באו"ז הנ"ל) את הדברים מן התוספתא ולא מן הבבלי (עיי"ש וראה שלעניינו אין צורך כלל להביא את התוספתא). ונראה שהרי"ף הביאה מכאן משום שכאן מפורש שלעניין שבת קתני, עיין מ"ש לעיל, שו' 32, ד"ה ובבבלי, בשם שטמ"ק.

3ולא במחצלת וכו'. הראשונים הנ"ל, אגודה שבת פ"ו, סי' פ"ח, קכ"ו ע"א.