תוספתא כפשוטה על שבת ו:י

125. התוסם אור בכותל ואמ' חדא וכו'. וכ"ה בד (אלא ששם: ואמר חדה). ובכי"ע: האומ' חתום אוד ואו' הדה וכו'. ובכי"ל: החוסם אוד בכותל ואמ' הדה וכו'. וכצ"ל לפנינו: החוסם וכו', כלומר המחסם והמחסן אוד ע"י שטחו בכותל, כדי להעביר ממנו את הגחלים הלוחשות ואומר בשעת מעשה חדא (או: הדה) ה"ז מדרכי האמורי. ובבבלי ס"ז ב' בכי"מ (עיין דק"ס, עמ' 146): המבקעת עצים בכותל יש בו משום דרכי האמורי. ואשר ל"חדא" עיין מ"ש פירליס במ"ח חי"ט, 1870, עמ' 428, שראה ב"חדא" שם אליל פרסי. ועיין גם מ"ש לוי הנ"ל (לעיל הע' 2), עמ' 34. ולאמיתו של דבר קשה להגיע אל האמת בפתרון הלחשים שנשתבשו מאד בפי ההמון, ויש מהם שהאמגושים המציאו בכוונה מלים זרות ומשונות כדי להשפיע על השומע, עיין להלן פ"ז, הערה 15. ואפשר שפירושו כפשוטו חדא, חדא, אחד, אחד, עיין בבלי ס"ז סע"א. ופליניאוס מוסר 64 תולדות הטבע סכ"ח פ"ה סי' כ"ד. בשם Attalus שאפשר ל"חבר" עקרב ע"י שיאמר לו "שתים" (duo), ושוב לא יעקצנו העקרב. ויתכן ג"כ שהגירסא הנכונה היא "הדא", כלומר, זו, ואף אומות העולם ייחסו כח מיוחד בלחשים למלים, ,hoc, hic זהוא. עיין מ"ש פליניאוס בספרו תולדות הטבע סכ"ח פ"ד סי' ט"ו.

226. אם מפני ניצוצות וכו'. כלומר, שיזהרו בני הבית מן הנצוצות מותר. וכן הדין להלן בשופך מים לרשות הרבים. ועיין בבלי פסחים קי"א א'.