תוספתא כפשוטה על שבת ז:יב

117-18. האומר אל תעבר בינותינו שלא תפסק אהבתנו הרי זה וכו'. ארחות חיים ח"ב, עמ' 620, ל"ב מדות הנ"ל. ובמנוה"מ הנ"ל: אל תעבור עלינו שלא תפסיק וכו'. ובמהרי"ק שרש פ"ח, ד' קרימונא ס"ד ע"ד: וכן שנינו בתוספתא האומר אל תפסוק בינינו פן תפסוק אהבתינו וכו'. ואמונה טפלה זו נזכרת אצל אווגוסטינוס, 35 .de doctrina Chr ס"ב פ"כ, סי' ל"א; PL כרך ל"ד, עמ' 50. ולפי דבריו אם הפסיקה אבן, או עבר כלב, או ילד בין שני ידידים שהלכו משולבי זרוע 36 Iunctim ambulantibus amicis. (iunctin ambulantibus amicis) היו נוהגים לדרוך על האבן ולהכות את הילד ואת הכלב. והוא מבאר את הטעם מפני שראו בהם מפסיק ידידות. 37 Diremptor amicitiae. ועיין מ"ש לעיל, שו' 14–15, ד"ה ויותר נ"ל, ובבלי הוריות י"ג ב'.

218-19. ואם מפני כבוד הרי ז ה מותר. ל"ב מדות ומהרי"ק הנ"ל. ופירושו שאם אין מניחים לאדם שלישי לעבור ביניהם, מפני שהוא נגד הנימוס מותר.