תוספתא כפשוטה על שבת ז:טז

128. ממשיכין יין ושמן בצינורות וכו'. בבלי ברכות נ' ב'. ופירש"י: משום סימן טוב, ואין כאן משום בזיון והפסד, לפי שמקבלין אותו בראש פי הצינור בכלי. אבל רוב הראשונים חולקים עליו, וסוברים שבמנהג זה יש עיקר שמחת חתן וכלה ומותר אפילו אם היין הולך לאיבוד, 48 ואינו גרוע מזילוף ע"ג קרקע, עיין בבלי פסחים כ' ב' וב"ק קט"ו ב'. עיין ברשב"א ובמאירי במקומו. וכן משמע במחז"ו, עמ' 589, וכן מסיק בראבי"ה ח"א סי' קל"ז, עמ' 126: שופכין מקצת יין לפני החתן והכלה כעין ממשיכין היין. וכן מוכח במס' שמחות פ"ח ה"ד הוצ' היגר, עמ' 150: ממשיכין יין וכו' ואין חוששין משום דרכי האמורי, ואין חוששין משום אבוד אוכלין. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 173 ואילך.

230. שנכנסו לכבול וכו'. במס' שמחות הנ"ל: שנכנסו אצל ר' זכאי לכבול וכו'. ועיין בס' יחוסי תו"א ערך ר' זכאי (ב'), הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' קכ"א, ובהערות שם. ומעשה זה לא נזכר בבבלי, ומשמיעים לנו שחתן וכלה לאו דווקא אלא כל שהוא מפני הכבוד מותר. (ח"ד). ובכי"ל: שנכנסו לרחוץ בכבול המשיכו אותה העיר וכו'. ועיין להלן סוף מו"ק ובבבלי פסחים נ"א א'.