תוספתא כפשוטה על שבת ז:ז

111-12. האומ' שתו והותירו הרי זה מדרכי האמרי. שתו והותירו לא מדרכי האמרי. בד ובכי"ל: האומר אשתה ואתיר' (בכי"ל: ואתרי) הרי זה מדרכי האמורי שתו והותירו לא מדרכי האמורי. ובכי"ע ישנה רק הבבא הראשונה שלפנינו. ובבבלי ס"ז ב': אשתה ואותיר אשתה ואותיר יש בו משום דרכי האמורי. אבל בכ"י אוקספורד שם, בילקוט אחרי מות סי' תקפ"ז, ובמאירי בספ"ו: אין בו משום דרכי האמורי. ולפ"ז נראה שלפנינו נכנסו שתי הגירסאות, והנכון הוא כגירסת התוספתא ברוב המקומות, והנוסחא השניה הוא נוסח הבבלי לפי המסורת הנ"ל, ועיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 15. ובדפוסים ובכי"ל עשו פשרה בין הגירסאות וחילקו בין "אשתה" ובין "שתו". אבל וודאי גמור אין כאן, ושמא צ"ל בבבא שנייה: שתו והתרוו וכו', כלומר, שתו ושכרו (עיין שה"ש ה', א'). ועיין גירסת כי"ל ברישא ולהלן בסמוך. וכנראה שהחשש באומר "הותירו" הוא שמא משייר מן היין לשדים, ובבבלי לא חששו לה, 30 עיין בפירש"י ד"ה אשתה ובמאירי ספ"ו. אבל בתוספתא אסרוה משום דרכי האמורי. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 66. ושמא מטעם זה הקפידו שלא לשתות משיירי הכוס, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 462, שו' 57, ד"ה ולא יתן.