תוספתא כפשוטה על שבת ח:א

11. הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן העופות וכו'. רמב"ן כאן ע"ד ב' ד"ה הא, בכורות פ"ג סי' מ"א, ד' ליוורנו, נ"ז ע"א, רא"ש שם פ"ג סי' ה', המיוחס להריטב"א כאן ע"ד ב' ד"ה התולש, פירוש תלמיד הרמב"ן לביצה ח' א', עמ' 27, ר"ן פ"ז סי' שצ"ב ומגיד משנה להר"מ פ"ט מה' שבת ה"ז, כולם בשם התוספתא כגירסא שלפנינו. והר"מ הנ"ל השמיט את המלים "ומן העופות", אלא שהביא להלן שם (ע"פ הבבלי): התולש כנף מן העוף וכו'. ועיין במנחת חינוך מצוה ל"ב, אות י"ב, ומה שהאריך בס' אגלי טל, מלאכת גוזז, קל"ב ע"ג ואילך, ומ"ש בס' מנחת סולת להגרד"צ מדוקלא, קט"ז ע"ג ואילך. 1 ועיין בדברי רב האיי גאון שהובא בס' העתים, עמ' 340, ובהערות שם, ובראבי"ה ח"א סי' רכ"ג, עמ' 314. ועיין בהערות לס' יריאים השלם, קל"ה ע"ב, הערה נ"ז. ובמאירי ע"ד ד"ה זה: וכן התבאר בתוספתא, ר"ל שהגוזז אף לאחר מיתה חייב, והוא שישנו 2 = ששנו, עיין מבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1243, ד"ה ויו"ד אחרי ש'. שם הגוזז את הצמר או את השער בין מין בהמה בין מין חיה, כגון (צ"ל: בין) מין החי בין מן המת אפי' מן השלח שלהם חייב. וברור שהעתיק את לשון הר"מ, ולא את לשון התוספתא, ולפיכך השמיט "ומן העופות". ועיין גם בבית הבחירה למאירי ביצה ל"ד א', עמ' 205.

2אפי' מן השלח. כ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בראשונים הנ"ל, וכן ברמב"ן בה' בכורות הנ"ל גם בהמשך דבריו: וכדתניא גבי בהמה אפילו מן השלח. ובכי"ו בטעות (באשגרה מלהלן): אפי' מלא השלח. 3 בתכ"מ כאן כתב: אבל דעת רש"י דאין גזיזה אלא בצמר (צ"ד ב') וכו', קשה על רש"י נמי מהכא וכו'. וכן כתבו חכמים אחרים בשם רש"י. אבל נראה שמעולם לא אמר רש"י כן, אלא הסביר שהיינו יכולים לטעות ולחשוב שאין גזיזה אלא בצמר, קמ"ל שיש גזיזה אפילו בצפרנים. וכן כתבו בתוספות שם ד"ה אבל: דבהא ליכא למיטעי וכו', וא"כ כל המחלוקת של רש"י ובעלי התוספות היא באפשרות של טעות גרידא. ועיין בחידושים המיוחסים להר"ן צ"ד ב' ד"ה מחלוקת מ"ש בשם רש"י. וברור שהוא הבין בדברי רש"י שלפי המסקנא מחייבים רבנן בנוטל צפרנים בכלי משום גוזז. ועיי"ש שרמז לתוספתא כאן "דומיא דגוזז את השלח שהוא חייב".

31-2. מלוא הסיט כפול. וכ"ה בראשונים הנ"ל ובר"מ פ"א מה' מעילה ה"ז. ובר"מ ה' שבת הנ"ל: כמה שיעורו כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול, וכמה רוחב הסיט כדי למתוח מן בוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו, והוא קרוב לשני שלישי זרת. ועיין מ"ש בפיה"מ פי"ג מ"ד בשם גאון, ועיין במלא"ש שם. ועיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 30, ובהערות שם, 4 השוה מ"ש F. Hultsch בספרו Metrolog. Script. Reliquiae, עמ' 189, שו' 13 ואילך, ועיי"ש, עמ' 351, בסוף הערה 20, והשוה פי' הר"מ הנ"ל. ומ"ש בערך מלין לרח"י שעפטיל ערך סיט, ובאוה"ג, התשובות, עמ' 73. ובסורית סיטא הוא זרת, σπιθαμή, ובמלה זו מתרגמים השבעים זרת שבמקרא, ואף גמד (שופטים ג', ט"ז). ובס' הפרדס לרש"י ה' ציצית, ה' ע"א: והזרת בפשיטת יד באלכסון מאצבע זרת, הוא אצבע הקטן, עד הגודל. וכ"ה אות באות בכמה ליקסיקונים יוניים. 5 עיין לדוגמא במלונו של היזיכיאוס ערך σπιθαμή ועיין תוספתא כלים פ"ו הי"ב, וערוך ערך גרמד. 6 אבל עיין במפתחות לספרו של Hultsch הנ"ל, עמ' 215, ערך σπιθαμή 2, 4, והוא קרוב לדעת חז"ל. ובמנחת סולת, קי"ז רע"ג, העיר על דברי האו"ז ה' שבת ח"ב סי' ס"ג אות ב', ט"ו ע"ג: ולא הוזכר במשנה [שיעור] הגוזז, מיהו נראה בעיני דשיעור גוזז נמי כדי לארוג מלא רוחב הסיט וכו', וכ"כ הר"ר משה מיימון הגוזז צמר וכו'. וכע"ז אף בחידושים המיוחסים להר"ן בשם ר' יהונתן (אלא שלא הביא את הר"מ), עיי"ש ע"ג א' ד"ה הגוזז. ותמה שלא הזכירו את התוספתא. ועיין במלא"ש פי"ג מ"ד. ועיין במנחת חינוך מצוה ל"ב אות י"ב ומ"ש עליו בס' מנחת סולת הנ"ל, קי"ה ע"א.

42. בין חטרתו לשאר גופו. בד: בין חטטרתו, והנכון כלפנינו, וכ"ה בכי"ע ובכי"ל. וכ"ה בקביעות בתוספתא, בירושלמי ובמשנה (חולין פ"ט מ"ב ובכורות פ"ז מ"א) בנוסחאות מטיפוס א"י, ואף בבבלי כאן נ"ד א'. ועיין ערוך ערך חטר ב'. ועיין לעיל פ"ד, שו' 6, ולהלן פ"ט סה"ב, שו' 3, ומש"ש. וברש"י (צ' ב'): מקשה של חזיר. נימין קשין שבשדרה של חזיר. אחת, דחזיא לאושכפי (לרצענים) לתת בראש המשיחה של תפירה. ואף כאן חייב אפילו גזז פחות ממלוא היסט הכפול, אם יש בו כדי לתת בראש המשיחה, כפירוש המפרשים.