תוספתא כפשוטה על שבת ח:טו

138-39. שיער כדי לגבל בו את הטיט. טיט כדי לעשות וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וכן מעתיקים בתוספ' (פ' ב' ד"ה המוציא) בשם התוספתא, וכן הגיה רש"י בבבלי שם, ויש לפנינו שתי הלכות, שיעור הוצאת שער 67 והוא כדי לגבל בו טיט שנעשה מרביעית שופכין, עיין בבלי ע"ט א'. ושיעור הוצאת טיט. 68 כלומר, כשהוא כבר מגובל. ופי כור שבברייתא שבבבלי הנ"ל פירושו פי כור של צורפי זהב. אבל בכי"ל: שער כדי לגבל בו את הטיט לעשות פי כור וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל בד"י ובכתי"י, 69 עיין דק"ס, עמ' 170, הע' ה', ועיין בה' גאונים בתרביץ ש"י, עמ' 125. ויש לנו כאן הלכה אחת בשיעור הוצאת שער, והוא כדי לגבל בו כמות קטנה של טיט הראוי לעשות פי כור של צורפי זהב, 70 ושמא העדיפו צורפי זהב את הטיט המגובל בשער על סתם טיט שהיה מגובל בתבן (עיין שמות ה', ז' ואילך, ולעיל שביעית פ"ה הי"ח, עמ' 189). אבל עיין ערוך ערך מרק ג' ומ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' קכ"ד, הע' 186. ואילו שעור הוצאת טיט עצמו לא נשנה כאן, ושעורו בעשיית פי כור סתם 71 כמפורש בבבלי ע"ח סע"א וע"ט א'. אלא שבר"ח (שם ושם) ובערוך (ערך פי כוש) ובמאירי שם גרסו בבבלי: טיט כדי לעשות פי כוש. והוא שעור יותר גדול מכור של צורפי זהב. וכן פסק הר"מ בפי"ח מה' שבת הי"א: טיט כדי לעשות פי כור 72 וכ"ה בכל הדפוסים הישנים של הר"מ, וכן בר"מ על קלף שבביה"מ כאן (כ"י רבינוביץ) ובכ"י תימני. אבל בכ"י תימני עתיק: פי כור של צורפי זהב, וכן נוסף בין השורות בכ"י תימני אחר. וכו', שיער כדי לגבל טיט לעשות פי כור של צורפי זהב.