תוספתא כפשוטה על שבת ח:כט

164. מנין לזרוע שהוא יד וכו'. ערוך ערך זרוע בשם תוספת שבת פרק הגוזז וערוגת הבושם ח"ב, עמ' 40. ובסמ"ג עשין כ"ב, ק"ה ע"ב: ויניה (כלומר, תפילין של יד) בזרוע, במקום קבוצת הבשר שיש שם הנקרא קיבורת וכו', ותניא בתוספתא מניין לזרוע שהוא קרוי יד שנאמ' ותהיינה העבותים אשר על זרועו וכו'. וכנראה שיש לפנינו כאן קטע ממדרש הלכה לפרשת תפילין סוף בוא, ולא מצאתיו במקום אחר בספרות חז"ל. ואף דרשה זו כשאר הדרשות כאן אינה אלא אסמכתא, והעיקר כקבלת רבותינו במכילתא סוף בוא ובבלי מנחות ל"ז ב' ובמקבילות. 98 ולא עוד אלא שנראה שהדרשה שלנו נסמכה לדרשת המכילתא סוף בא שהזכרנו שהוכיחו שם שמניחין תפילין על גובה של יד. ולכאורה סותרת הדרשה שלהם את פשוטו של מקרא "על ידך", שהרי בלשון בני אדם זרוע לחוד ויד לחוד, והוכיחו בתוספתא שבלשון תורה אף הגובה של יד, הזרוע, נקרא יד. ועיין היטב בבבלי ערכין י"ט ב', ומ"ש בערוגת הבושם שהזכרנו בפנים. והתוספתא דייקה בלשונה, ואמרה מנין לזרוע שהוא יד (ולא להפך: מנין ליד שהוא זרוע) מפני שלעניין תפילין אנן קיימין, וכבר הוכחנו שמניחין אותן בגובה של יד, ואין לנו אלא לפרש שאף זרוע הוא בכלל יד ("על ידך"), ואין הדרשה סותרת את פשוטו של מקרא. ועיין בתוספות מנחות ל"ז א' ד"ה קיבורת. ובס' יריאים סי' ט"ז (ד"ו, ז' ע"ב) מביא בשם פ' הקומץ (מנחות ל"ז א'): אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין וכו'. והוא כנראה ט"ס, עיין ביריאים השלם, סי' שצ"ט, עמ' 420. ועיין בבאור הגר"א או"ח ריש סי' כ"ז ד"ה בראש.